Share on FacebookTweet about this on TwitterEmail to someonePrint this page

יוֹבֵל

המילה המקראית יוֹבֵל מציינת את שנת החמישים: "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ, יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם…" (ויקרא כה, י). המשמע היסודי של המילה הוא ככל הנראה אַיִל, כעולה למשל מן הצירופים "שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים" ו"קֶרֶן הַיּוֹבֵל" (שניהם ביהושע פרק ו). בהמשך קיבלה המילה יוֹבֵל את המשמעות 'שופר', 'קרן איל': "בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר" (שמות יט, יג). שנת החמישים נקראה שנת היובל על שום תקיעת השופר ביום הכיפורים בראשיתה: "…תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם… וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה…" (ויקרא כה, ט–י).

המילה יוֹבֵל נשאלה מן העברית ללשונות אירופה (כגון jubilee באנגלית), ובלשונות אלו הורחבה משמעותה: תקופות שנים בכפולות של עשר (לדוגמה ארבעים או שבעים) או בכפולות של עשרים וחמש כלומר של חצי יובל. חוקר הלשון יחזקאל קוטשר מסביר כי הרחבת המשמעות הזאת התאפשרה בשל הקישור שנוצר בתודעת הדוברים בין המילה יוֹבֵל בצורתה הלטינית jubilaeus ובין המילה הלטינית jubilare המציינת קריאה בקול. לדבריו, המילה jubilaeus (=יובל) הובנה בקרב דוברי לשונות אירופה כקשורה להשמעת קולות של שמחה, ומכאן כמציינת מועד שמחה בכלל.

בהשפעה חוזרת של לשונות אירופה החלה המילה יוֹבֵל לשמש בעברית החדשה לציון תקופות בנות מספר שנים "עגול", ולאו דווקא חמישים שנה. בעיתונות העברית מסוף המאה התשע־עשרה ותחילת המאה העשרים אפשר למצוא צירופים כגון 'יובל מאה שנים', 'יובל כ"ה שנים'. שימוש זה מתועד גם במילונים העבריים מן המחצית הראשונה של המאה העשרים. הצירוף סֵפֶר יובל מקובל מאוד לציון אסופת מאמרים לכבודו של אדם במלאות לו מספר "עגול" של שנות חיים, ומונח זה אף כלול במילון למונחי הספרנות של האקדמיה ללשון העברית משנת תשל"ו (1976).