עברית בצמיחה: כנה, אשבול, שוח, הבחלה

כַּנָּה

כנה היא צמח – או חלק של צמח (גזע, ענף) – שמרכיבים עליו צמח אחר. לצמח המורכב על הכנה קוראים רוכב, ולאחר שהם מתאחים הם נעשים צמח אחד. ההרכבה – טכניקה בת אלפי שנים – נועדה לשלב תכונות טובות של הכנה (למשל התאמה לסוג הקרקע) ותכונות טובות של הרוכב (למשל זן רצוי של פרי).
המילה כנה מופיעה פעם אחת במקרא: "הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת, וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ…" (תהלים פ, טו–טז). נראה שהכוונה לשתיל או לשורש – כמשמעה של מילה זו בארמית. כנה היא גם צורה אחרת של כַּן – בסיס, ובמונח החקלאי המודרני נתמזגו שני המשמעים. המילה כנה בהוראת בסיס מוכרת מלשון חז"ל וכן בלשון ימינו במשמעות התקן המשמש משען או תמך, כגון כנת רובים (מתקן להעמדת רובים).

אֶשְׁבּוֹל (spadix)

מתוך מגדיר לצמחי ארץ-ישראל מאת א' איג, מ' זהרי ונ' פינברון, ירושלים תש"ח (1948).אשבול הוא תפרחת שבה הפרחים סדורים לאורך שִׁזְרָה מעובה (שזרה, בדומה לשִׁדְרָה, היא ציר התפרחת).
המילה אשבול היא הלחם של אֶשְׁכּוֹל ושִׁבֹּלֶת. באשכול הפרחים מחוברים אל השזרה בעוקצים. בשיבולת הפרחים יושבים ישירות על ציר התפרחת ללא עוקצים.
המונח אשבול נקבע במילון למונחי מורפולוגיה של צמחים של ועד הלשון העברית משנת תר"ץ (1930).

שׂוּחַ (גָּרִיגָה)

שוח; צילם אבינעם דנין. בתה היא צמחייה נמוכה של בני שיח, כגון סירה קוצנית וקורנית מקורקפת. שוח מאופיין בשיחים, כגון לוטם וקידה שעירה. החורש מורכב מעצים, כגון אלון ואלה ארץ־ישראלית, וביניהם שיחים, בני שיח ומטפסים. יער מאופיין בעצים, כגון אלונים ואורנים, ויש בו פחות שיחים וצמחים עשבוניים.
המילה שוח נגזרה משִׂיחַ – צמח מעוצה נמוך מעץ, חסר גזע מרכזי או שענפיו מסתעפים מתחתית גזעו. שִׂיחַ היא מילה מקראית הנזכרת למשל בסיפור הבריאה: "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח" (בראשית ב, ה). לצדה קיימת המילה שִׂיחַ במשמעות שיחה, אך נראה שאין ביניהן קשר.
את המילה שוח הציעה הוועדה למונחי הביולוגיה והיא אושרה במליאת האקדמיה בשנת תשס"ט (2009).

הַבְחָלָה

הבחלה – הבשלה מלאכותית – היא שיטה שבה גורמים להבשלתם של פֵּרות שנקטפו לפני מועד הבשלתם הטבעי, כגון בננות והדרים. ההבחלה נעשית על ידי גז אתילן.
הפועל הבחיל, גרם להבשלה, מצוי בהלכות שבת: "כל דבר שהיה מבחיל את הפרי חייב משום זורע" (ירושלמי שבת י ע"א).
אל הפועל מתקשר השם המופשט בוחַל. וכך נאמר במשנה: "מָשָׁל מָשְׁלוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה: פַּגָּה, בֹּחַל וָצֶמֶל: פַּגָּה – עוֹדָהּ תִּינוֹקֶת, בֹּחַל – אֵלּוּ יְמֵי נְעוּרֶיהָ… צֶמֶל – כֵּיוָן שֶׁבָּגְרָה…" (נידה ה, ז). המילים פגה, בוחל וצמל מציינות שלושה שלבים בהתפתחות פרי התאנה.
מן המילה צמל חודש המונח צְמִילָה – לציון הבשלת יתר (מונחי ביולוגיה כללית, תשס"ט, 2009).