חייט ותופרת

נשאלנו אם אפשר להשתמש בצורה חייטת.

אומנם רגילה ההבחנה בין בעל המקצוע חייט ובין בעלת המקצוע תופרת, ואולם אין זו הבחנה לשונית. צורת הנקבה חַיֶּטֶת תקינה היא. לצידה מתועדות אף צורות נקבה אחרות: הצורה חַיָּטָה מופיעה ביצירה של י"ח ברנר מ־1910 – "לבתי בודאי יאה, אמנם, יותר להיות גננת מאשר חייטה"; ואברהם שלונסקי משתמש בצורה חייטנית (מהמילה חייטן המשמשת מעט בספרות העברית החדשה במשמעות חייט).

כפי שאפשר לומר בנקבה חייטת, אפשר לומר בזכר תופר. המילה תופר כשם מקצוע לאיש מצויה בספרות חז"ל: "ר' אלעזר בן עזריה אומר: גדולה היא מלאכה שכל אומן ואומן יוצא ומשתבח באומנותו… התופר יוצא ומחט תפורה על לבו ומשתבח באומנותו" (אבות דרבי נתן נוסח ב כג, א; על פי מאגרים של מפעל המילון ההיסטורי).

את ההבחנה הרוֹוחת בין חייט לתופרת אפשר להשוות להבחנה בין טבח למבשלת. כיום יש כמובן טבחית, אך עדיין משמש גם שם המקצוע מבשלת – בייחוד במוסדות גדולים, ואילו שם המקצוע מבשל נדיר בשימוש.

שימוש במילים שונות לזכר ולנקבה יש גם בהקשרים אחרים, למשל בצמד 'גברת' ו'אדון' (בספרות מוצאים מעט 'אדונית', כגון בסיפורו הידוע של עגנון 'האדונית והרוכל'), ובייחוד בשמות בעלי חיים: גמל ונָאקָה, חמור ואתון ועוד. הבדלים מילוניים בין הזכר לנקבה עשויים לנבוע מסיבות שונות. בשמות מקצועות הסיבות הן חברתיות, תרבותיות וכדומה.