עברית בבית: מבואה, עליית תקרה, גומחה, מרתוק

מְבוֹאָה (לובי, הול)

מבואה היא אולם כניסה בבניין כגון בית מלון, תיאטרון, בית ספר, בית דירות. לעיתים משתמשים במילה מבואה לציון חלל כניסה לחלק של בניין, כגון אגף, משרד או דירה.
המילה מְבוֹאָה חודשה על פי המילה הזכרית המקבילה לה מָבוֹא.

המבואה בבית האקדמיה ללשון העברית

עליית תקרה (בוידם)

עליית תקרה היא תא אחסון שנבנה מתחת לתקרה.
הצירוף 'עליית תקרה' נוצר על פי הצירוף המקראי 'עליית קיר': "נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה" (מלכים ב ד, י). צירוף קרוב הוא 'עליית גג', והוא למעשה נרדף למילה המקראית עֲלִיָּה המציינת חדר בחלק העליון של בית.
הצירוף עליית תקרה, ובקיצור עלייה, אושר במליאת האקדמיה בשנת תשס"א (2001).

גֻּמְחָה (נישה)

גומחה היא שקע בקיר המנוצל למטרות שונות, כגון למדפי ספרים ולקישוט. יש גומחת פינה ויש גומחת חלון, יש גומחה מלבנית ויש גומחה מעוגלת. בקיר המסגד יש גומחה המכוונת אל מֶכַּה (מִחְרַאבּ). המילה גומחה מחליפה את 'נישה' לא רק בתחום הבניין אלא גם בהקשרים מושאלים כגון בצירוף 'גומחה אקולוגית'. את המילה גומחה חידש זאב בן־חיים, בהיותו מזכיר ועד הלשון, על פי אחת מצורותיה של מילה במשמעות זו בכמה מניבי הארמית.
המילה כלולה במילון למונחי ארכאולוגיה משנת תש"ב (1942).

מַרְתּוֹק

מרתוקמרתוק הוא התקן הקבוע בדלת הכניסה לבית ומשמש להקשה.
המילה מרתוק שקולה במשקלן של מילים כמו מַרְעוֹם ומַהֲלוֹם (שוקר חשמלי). שורש המילה רת"ק נבחר על פי משמעותו של הפועל הִרְתִּיק מלשון חז"ל שמשמעותו הִכָּה, נָקַשׁ, כגון במשל המובא בתלמוד על "אוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך" (ברכות א, א).
המונח מרתוק נקבע במילון למונחי נגרות הבניין של האקדמיה משנת תשל"א (1971).