סיומת נקבה לבעלות מקצוע וכדומה

לעתים דוברי העברית מתלבטים מה צורת הנקבה של תפקיד, מקצוע, תואר, דרגה וכדומה הרגילים בלשוננו בצורת זכר. דרכה של העברית היא שצורת הנקבה נוצרת על ידי הוספת סיומת לצורת הזכר, שהיא לרוב צורת היסוד. ואלו שלוש סיומות הנקבה העומדות לרשותנו:
  1. ־ָה, כגון מֶלֶךְ–מַלְכָּה, קָצִין–קְצִינָה, שַׁגְרִיר–שַׁגְרִירָה, מַכָּר–מַכָּרָה, חָבֵר–חֲבֵרָה. סיומת הנקבה ־ָה מוכרת גם מנטיית הפועל, כגון כָּתַב–כָּתְבָה.
  2. ־ת, כגון נַהָג–נַהֶגֶת, חִוֵּר–חִוֶּרֶת, כּוֹכָב–כּוֹכֶבֶת, צַדִּיק–צַדֶּקֶת (לצד צַדִּיקָה), יְרַקְרַק–יְרַקְרֶקֶת (לצד יְרַקְרַקָּה), תִּינוֹק–תִּינֹקֶת. סיומת זו משנה את מבנה המילה: היא משפיעה על התנועה שלפני הסיומת והמילה המתקבלת היא מלעילית.
  3. ־ִית, רַקְדָן–רַקְדָנִית, סַפָּר–סַפָּרִית, מנכ"ל–מנכ"לית, קנצלר–קנצלרית. סיומת ־ִית מוכרת קודם כול משמות הייחוס: ישראלי–ישראלית, מצרי–מצרית. סיומת זו אופיינית גם לשמות שפות (עברית, ארמית), וכן היא משמשת בשמות נקביים אחרים (רֵאשית, שׂממית). גם מילים אחדות ממין נקבה מגזרת ל"י מסתיימות ב־ִית (תרמית, מחצית).

התפלגות סיומות הנקבה לפי משקלים וקבוצות מילים

יש משקלים וקבוצות מילים שרגילה בהם אחת הסיומות: למשל למשקלים האלה נוספת סיומת ־ָה: פָּעִיל (נְשִׂיאָה, עֲנִיָּה), פָּעֵל (שְׁכֵנָה, עֲמֵלָה), פָּעָל (יְשָׁרָה, חֲכָמָה), פָּעוֹל (לָקוֹחָה, פָּעוֹטָה). סיומת ־ת רגילה בשמות במשקל פִּעֵל (עִלֶּגֶת, חֵרֶשֶׁת לעומת טִפְּשָׁה). סיומת ־ִית אופיינית למילים במשקל פַּעְלָן ולמילים אחרות בסיומת ־ָן (שַׁדְרָנִית, תַּחְקִירָנִית, אבל אחות רַחְמָנִיָּה). הוא הדין למילים המסתיימות ב־אי (חַזָּאִית, הַנְדְּסָאִית). סיומת ־ִית היא גם הסיומת שדוברי העברית מעדיפים במילים שהן ראשי תיבות כגון ח"כית, רב"טית, ובמילים לועזיות כגון וטרינרית, קונסולית.
בצורות הבינוני – המשמשות הרבה לציון תפקידים ומקצועות – רגילה סיומת ־ת: שׁוֹטֶרֶת, עוֹרֶכֶת, מְנַהֶלֶת, נִסְפַּחַת, מִתְאַגְרֶפֶת, מְלֻמֶּדֶת. אבל לעתים בסיומת ־ָה: רוֹפְאָה, נֶאֱמָנָה (לצד נֶאֱמֶנֶת). בצורות בינונית מבניין הפעיל סיומת ־ָה היא הסיומת הרגילה: מַדְרִיכָה, מַנְהִיגָה; הוא הדין לצורות בינונית מפעלים מגזרת ל"י: רוֹעָה, מְנַקָּה.

סיומות הנקבה במשקל פַּעָל

במשקל פַּעָל – הרווח מאוד לציון בעלי מקצוע ושמות תואר – קשה להצביע על סדירות בבחירת סיומת הנקבה. צורות נקבה של משקל פַּעָל נדירות ביותר בספרות העברית הקלסית. במקרא מצויות צורות הרבים רַקָּחוֹת, טַבָּחוֹת (שמואל א ח, יג), והן יכולות להתאים לצורות הנקבה רַקָּחָה או רַקַּחַת, טַבָּחָה או טַבַּחַת. מעט הצורות המתועדות במסורות כתובות של ספרות חז"ל מעידות על שימוש אפשרי בשלוש הסיומות. כך בנקבה של גַּנָּב: גנביות (בראשית רבה, משקף כנראה את צורת היחיד 'גנבית'. ושמא צורת רבים זו משקפת גַּנָּבָה או גַּנֶּבֶת בדומה לצורת הרבים פרשיות מן פרשה?), גנבה (אגדת בראשית, כ"י אוקספורד 2340), גנבת (תנחומא בובר, וישלח).

בעקבות השינוי במעמדן של הנשים בחברה רבו בעברית החדשה צורות הנקבה, ואִתן השימוש במגוון הסיומות. לפי עדותו של יצחק אבינרי "נהגו בדור הקודם [ראשית המאה העשרים] לכתוב חייטה ולא חייטת, דיירה ולא דיירת, תיירה ולא תיירת. אפילו כלשון נקבה של דייג ומלח כתבו דייגה ומלחה". והוא מעיד כי בשנת תש"ג (1943) הוא כתב: "לשון נקבה מן חייל וטייס עדיין אינו קבוע: חיילה או חיילת, טייסה או טייסת או טייסית" (היכל המשקלים, 218–219).

דומה שכיום הצורות בסיומת ־ָה נותרו רק בכמה שמות תואר: חלשה, רווקה, גמדה. שתי הסיומות האחרות מתחרות ביניהן: בסיומת ־ת – דיירת, זמרת, נהגת, חשבת, ציירת, צלמת, פסלת, חיילת, טייסת, נווטת, רכזת, תיירת, כתבת, סמלת, סַרְטֶטֶת ועוד; בסיומת ־ִית – בלנית, בלשית, זבנית, ספקית, ספרית, צבעית, צפרית, קלעית ועוד. ובמקרה אחד נוצר בידול משמעות: גַּנֶּנֶת (ילדים) לעומת גַּנָּנִית (בגן הנוי).

יש שלצד הסיומת הרווחת מתקיימת גם הסיומת האחרת, כגון הצורות נַגֶּנֶת וטַבַּחַת הנשמעות פה ושם לצד נַגָּנִית וטַבָּחִית (הטַבַּחַת מוכרת למשל משירו של אלתרמן 'פגישה לאין קץ', ושם בחרוז ל'מטפחת'). בשמות אחדים טרם נתגבשה צורת הנקבה, ויש התרוצצות בין שתי הסיומות: כַּנֶּרֶת / כַּנָּרִית, דַּוֶּרֶת / דַּוָּרִית, יַזֶּמֶת / יַזָּמִית, נַגֶּרֶת / נַגָּרִית, סַוֶּרֶת / סַוָּרִית. כאמור שתי דרכי הנטייה הללו כשרות, וימים יגידו איזו מהן תגבר בכל אחד מן המקרים.

סיומות נקבה בשמות שונים

נוסף על המשקלים שנמנו לעיל, האופייניים לציון בעלי מקצוע ושמות תואר, יש כמה שמות ממשקלים אחרים המשמשים לבעלי מקצוע וכדומה. באחדים נתקבעה צורת הנקבה, כגון שותף–שותפה, איכר–איכרה, פרקליט–פרקליטה, אמן–אמנית, מלצר–מלצרית. ויש שמות שטרם התקבעה בהם צורת נקבה. כך למשל אישה העובדת במסגרות יכולה להיות מַסְגְּרִית ואף מַסְגְּרָה או מַסְגֶּרֶת.

הערות

א. לעתים נוצרת התנגשות בין צורות הנקבה הנוטות ובין מילים שהן ערך מילוני עצמאי. למשל טייסת היא גם קבוצת מטוסים וגם צורת הנקבה של טייס, וכך גם סיירת ושייטת. כַּבָּאִית היא גם רכב כיבוי וגם צורת הנקבה של כַּבַּאי. נְשִׂיאָה היא גם שם הפעולה של נָשָׂא וגם צורת הנקבה של נָשִׂיא, וכך גם עֲצִירָה, שְׂכִירָה ושְׁלִיחָה.

כמו כן מזדהות צורות נקבה בסיומת ־ִית עם צורות נקבה של שמות תואר בסיומת ־ִי: נַנָּסִית היא גם נקבת הנַנָּס (לצד נַנֶּסֶת) וגם נקבת שם התואר נַנָּסִי (כגון 'קלמנטינה ננסית'); גְּאוֹנִית עשויה להיות גם צורת הנקבה של גָּאוֹן (לצד גְּאוֹנָה) וגם נקבת שם התואר גְּאוֹנִי (כגון 'המצאה גאונית'), וכך גם בִּרְיוֹנִית ('התנהגות בריונית').

ב. צורת הרבות: למילים בעלות הסיומות ־ָה, ־ת צורת רבות המקבילה בדיוק לצורת הרבים: רַוָּקִים–רַוָּקוֹת, זַמָּרִים–זַמָּרוֹת. לעומת זאת הסיומת ־ִית גוררת אחריה צורת רבות בסיומת ־ִיִּוֹת: סַפָּרִיּוֹת (ולא סַפָּרוֹת). צורת רבות זו – שבה נוספת הברה – חורגת מן הסימטרייה בין הרבים לרבות. כך למשל צורת הרבות כַּנָּרוֹת (מן כַּנֶּרֶת) קרובה יותר לצורה כַּנָּרִים מכַּנָּרִיּוֹת (מן כַּנָּרִית).

ג. בבעלי חיים לעתים השמות הנקביים אינם נגזרים מן השמות הזכריים אלא הם שמות נבדלים, כגון אתון – נקבת החמור, נָאקָה – נקבת הגמל, עֵז – נקבת התיש.