ספרות עברית: הרמז, ניב נגודים, תצליל, תעקיף

מונחים מן המילון למונחי ספרות שאושר באקדמיה בשנת תשס"ח (2008)

הֶרְמֵז (אָלוּזְיָה)

הרמז הוא רמיזה גלויה או מוסווית אל יצירות אחרות של ספרות ותרבות. ההרמז משולב בתוך יצירה ספרותית ויוצר השוואה בינה ובין היצירה הנרמזת. ביצירות ספרות עבריות רבות היוצרים משלבים חלקי פסוקים וכך קושרים בין יצירתם לסיפור המקראי.
המילה הֶרְמֵז שקולה במשקלן של מילים כמו הֶסְבֵּר, הֶקְשֵׁר. מילה נוספת שחודשה בתחום הספרות במשקל זה היא הֶשְׁמֵט (אליפסיס) – השמטה של מילה אחת או יותר שאפשר להשלים על פי ההקשר, כגון "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר [יָדַע] אֵבוּס בְּעָלָיו" (ישעיהו א, ג).

נִיב נִגּוּדִים (אוקסימורון)

ניב ניגודים הוא צירוף של מילים הסותרות זו את זו ויוצרות בחיבורן ניגוד חריף, כגון 'שתיקה רועמת', 'סוד גלוי'.
המילה 'ניב' מקורה בתנ"ך. ככל הנראה היא קרובה למילה 'תנובה' ומציינת ביסודה פרי. בישעיהו נז, יט נזכר הצירוף "ניב שפתים" במשמעות 'פרי השפתיים', מה שהשפתיים מניבות. מכאן קיבלה המילה 'ניב' משמעות של ביטוי וצירוף מילים.
לצד משמעות זו ניב משמש גם חלופה עברית ל'דיאלקט' (לצד לַהַג) – צורת לשון האופיינית לקבוצה מסוימת או לאזור מסוים. (אין קשר בין ניב במשמעויות אלו לניב במשמעות שֵׁן.)

תַּצְלִיל (אונומטופֵּאה)

תצליל הוא מילה או צירוף מילים שצלילם מזכיר את הדבר שהם מסמנים. למשל: המילה בקבוק מחקה את צליל היציאה של הנוזל מן הבקבוק; הפועל רִשְׁרֵשׁ מחקה את הקול הנשמע למשל כאשר רוח עוברת בעלים. תצליל יש לעתים ברצף של מילים – כאשר צליל חוזר משקף את תוכן הדברים, כגון בפסוק: "כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה" (ישעיהו ה, כד) – בשי"ן החוזרת יש משום חיקוי לרחש האש.
מונחים קרובים הם מצלול (הגדרתו: הארגון הצלילי של שיר או של חלק משיר) והישנות צלילים (אליטרציה, חזרה על צליל – בעיקר בתחילת מילים).

תעקיף (פֵּרִיפְרָזָה)

תעקיף הוא עקיפה בניסוח: במקום לומר את הדבר ישירות, מנסחים ניסוח עקיף שמתוכו אפשר ללמוד את הדבר. משתמשים בתעקיף למשל כשמעדיפים לשון נקייה או כדי להוסיף נופך של מסתורין ליצירה. למילה פריפרזה במשמעות של התבטאות באריכות יתר נקבעה החלופה הֶכְבֵּר.
המילה תעקיף מצטרפת למילים אחרות במשקל זה הקשורות לטקסט: תַּמְלִיל, תַּמְסִיר, תַּסְרִיט, תַּזְכִּיר, תַּסְקִיר, תַּצְהִיר.