Share on FacebookTweet about this on TwitterEmail to someonePrint this page

איור של ילד ליד מגלשת מים ולידו שלט הכניסה מותרת לכל הגילים (א' מחוק)

גילאים

רבים משתמשים בצורה גִּילָאִים כריבוי של המילה גִּיל. ואולם צורת הרבים המתבקשת והתקנית של המילה גִּיל היא גִּילִים – כמו דין–דינים (ולא "דינאים"), כיס–כיסים, מיץ–מיצים, מין–מינים, שיר–שירים ועוד רבים.

הוספת אל"ף בצורות רבים מוכרת בדרך כלל רק לפני צורן הרבים ־וֹת, כגון מרחץ–מרחצאות, שרשרת–שרשראות (לצד שרשרות), עסקה–עסקאות (לצד עֲסָקות). לפני סיומת ־ים תופיע אל"ף או במקום יו"ד (הגה– הגיים או הגאים, צבי –צביים או צבאים) או במילה המסתיימת בחולם או בשורוק (תאו–תאואים, קנגורו–קנגורואים).[1]

מניין הגיעה ללשוננו הצורה גילאים?

מתברר שיד הלשונאים בדבר:

בשנת תש"ח (1948) יצא איש הלשון יצחק אבינרי נגד השימוש במילה שנתון לציון ילידי שנה מסוימת. במקומה הציע להשתמש במילה "גילאים" לציון בני אותו גיל על פי צורת הרבים "גילאֵי" המתועדת בארמית של התלמוד הבבלי ומתפרשת כך.[2] לפי אבינרי, המילה גילאים היא צורת רבים של גִּילַאי – 'בן אותו הגיל'. הוא עצמו השתמש בחידושו זה לציון שנתון או שנתונים כבר בשנת תר"ץ (1930; בכתב העת מסחר ותעשיה, שהיה "עורך הסגנון" שלו).

את השימוש הזה הפיץ הלשונאי ראובן סיון בראשית שנות החמישים בשמשו "קצין העיתונות" (=דובר) של משרד החינוך, כעולה מידיעות בעיתונות על רישום ילדים למסגרות חינוך. למשל:

כ־31,400 ילד נרשמו עד עתה בהתאם לחוק לימוד חובה. מספר זה כולל כ־12,400 גילאי 5, כ־16,00 גילאי 6–13 (גיל בית הספר היסודי) וכ־3000 גילאי 14–17 (בית הספר לנערים עובדים). (חרות, 24.6.1951)

גם אל מונחי האקדמיה נכנסה המילה: ברשימת מונחים בפסיכולוגיה חברתית משנת תשי"ט (1959) בא המונח "קבוצת גילאים" כנגד age group, ומכוון לקבוצה של בני אותו גיל.

אלא שהגולם קם על יוצרו, והמילה המחודשת גילאים הלכה ותפסה את מקומה של גילים כצורת הרבים של גיל. כך למשל בדוגמאות שלהלן – שבהן אין מדובר על ילידי שנה מסוימת אלא על גיל סתם:

  • פער הגילאים בין בני זוג (במקום: פער גילים)
  • המוח לא מפסיק להתפתח גם בגילאים מאוחרים (במקום: בגילים מאוחרים, בגיל מאוחר)
  • התפתחות הילד בגילאי 19–21 חודשים (במקום: בגיל 19–21 חודשים)

אבינרי עצמו הצטער על התפשטותה המוגזמת של המילה שחידש:

לא זכיתי, והצעתי זו נתקבלה יותר משעלה על דעתי: במודעות של משרד החנוך יש גם "גילאי הגן", "גילאי בית־הספר", במקום שאפשר לכתוב בפשטות: ילדי הגן, תלמידי בית־הספר. לא התכוונתי, חלילה, לכך שהגילאי ידחוק מלים שגורות. יש להשתמש בו רק לצורך. (טבת תשכ"א, יד הלשון עמ' 97)

גילים ולא גילאים

גם בהקשרים שאליהם כיוון אבינרי את חידושו – המילה מתפרשת כיום בתודעת הדוברים כרבים של המילה המופשטת גיל, משום שלמעשה לא היה כל שימוש בצורת היחיד גִּילַאי. כשאנשים נוקטים כיום צירוף דוגמת "גילאי 5–6" הם אינם רואים לנגד עיניהם את הילדים עצמם, ולכן אומרים "ילדים בגילאי 5–6".

מכיוון שהמילה גילאי אינה קיימת בפועל בלשוננו, אין טעם לנקוט את צורת הרבים שלה, ובוודאי לא כאשר הכוונה לגיל במובן של שנות חיים. על כן אנחנו ממליצים לנקוט רק את המילה גִּיל ונגזרותיה:

  • מתאים לכל הגילים / לכל גיל / לבני כל הגילים
  • אופייני לגילֵי 3–4
  • גן רב־גילי
  • שעות שינה מומלצות לפי גילים / לפי גיל

בהקשרים רבים אין צורך לא ב'גילאים' ולא ב'גילים': במקום 'החוג מיועד לגיל 8–12'  אפשר לומר בפשטות: 'החוג מיועד לבני 8–12'. כך בתנ"ך: "כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת ה'" (שמות ל, יד), "וְאִם מִבֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְעַד בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה…" (ויקרא כז, ה). וכך למשל בשיר "אלף־בית" של נעמי שמר: "בני השש ובני השבע… מציירים בגיר וצבע" (ולא: 'ילדים בגיל שש עד שבע' או 'ילדים בגילאי שש עד שבע').

גיל במקורות העברית

המילה גִּיל במשמעות הנדונה כאן נדירה מאוד במקורות. במקרא היא מצויה רק פעם אחת – בחיבור מאוחר: על פי המסופר בספר דניאל ביקשו הילדים דניאל וחבריו משר הסריסים שלא לאכול את מאכלי המלך ולא לשתות מיינו, אך השר המופקד על תזונתם חשש שמא ייפגעו והאשם ייפול על ראשו: "וַיֹּאמֶר שַׂר הַסָּרִיסִים לְדָנִיֵּאל: יָרֵא אֲנִי אֶת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר מִנָּה אֶת מַאֲכַלְכֶם וְאֶת מִשְׁתֵּיכֶם, אֲשֶׁר לָמָּה יִרְאֶה אֶת פְּנֵיכֶם זֹעֲפִים מִן הַיְלָדִים אֲשֶׁר כְּגִילְכֶם וְחִיַּבְתֶּם אֶת רֹאשִׁי לַמֶּלֶךְ" (דניאל א, י). לדעת החוקרים משמע המילה גִּיל כאן הוא 'דּוֹר', 'קבוצת אנשים בני אותן שנים', כמשמע המילה הערבית جِيل (גִ'יל).

תיעודה הבא של המילה הוא רק בתלמוד הבבלי, כלומר בלשון חכמים המאוחרת, ושם תמיד בצירוף בן גילו שמשמעו 'בן דורו', 'הזהה לו במספר שנותיו'. בחיבורים מאוחרים יותר בספרות חז"ל אפשר למצוא את המילה גיל שלא בצירוף הזה, גם כן במשמע 'דור' או במשמע קרוב (ולא במשמע 'שנות חיים' כמוכר לנו כיום), למשל:

  • "ר' יודן בשם ר' שמעון בן יהוצדק: גילים גילים וחבורות חבורות הקב"ה מביא לעולם. מת אחד מן הגיל ידאג [כלומר יחשוש, יפחד] כל הגיל, אחד מן החבורה תדאג כל החבורה" (רות רבה פרשה ב, פסקה ח);
  • "אמר ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יהוצדק: אמר הקב"ה למשה: דורות דורות וגילים גילים הם. כבר עבר דורך וגילך. מה אתה עושה כאן?" (דברים רבה, וילך).

שימוש במילה גיל במשמע 'שנות חיים' מצאנו רק למן ספרות ימי הביניים המאוחרת, אך דווקא משמע זה הוא שנעשה הרגיל בעברית החדשה.

_________________________

[1] ראו עוד בקישורים האלה: דוגמה או דוגמא? (על צורות רבים כגון דוגמאות, עסקאות), צורת הרבים של שמות בסיומת ־וּ, החולם המלא (סעיף 3 – על צורת הרבים של שמות בסיומת ־וֹ).
[2] בבבלי זבחים טז ע"ב מופיע הצירוף "עולמי גילאי", ורש"י מפרש "בחורים בני גיל אחד"; גרסה אחרת שם: "גולאי".