גילאים

רבים שואלים על תקינותה של צורת הרבים גילאים.

ברשימת מונחים בפסיכולוגיה חברתית שפרסמה האקדמיה בשנת תשי"ט (1959) באה המילה גִּילָאִים במונח "קבוצת גילאים", והיא מכוונת לקבוצה של בני אותו גיל. את צורת היחיד גִּילַאי נקט איש הלשון יצחק אבינרי, לפי עדותו, כבר בשנת תר"ץ. במילונים העבריים אפשר למצוא את הערך גִּילַאי משנות השישים של המאה העשרים, במשמעות "בן גיל, בן אותו גיל" (א' אבן־שושן, מילון חדש – כרך המלואים, ירושלים תש"ך).

המילה גִּילַאי חודשה בהשראת "עולמי גילאי" שבתלמוד הבבלי וכפירושו של רש"י: "בחורים בני גיל אחד" (זבחים טז ע"ב. גרסה אחרת: "גולאי"). בדומה לצורה גילאים נקבע ברשימת המונחים הנזכרת אַחָאִים (siblings, שם כולל לאחים ולאחיות).

כמו שקורה לעיתים, מילה מחודשת תופסת את מקומה של מילה ותיקה ממנה. כך פשטה המילה 'גילאים' במקום גִּילִים – צורת הרבים המתבקשת של גִּיל (כמו שיר–שירים, דין–דינים). אם כן במקום לומר 'הפעילות מתאימה לכל הגילאים' נֹאמר 'הפעילות מתאימה לכל הגילים' או 'לכל גיל'.

אך בהקשרים רבים אין צורך לא ב'גילאים' ולא ב'גילים': במקום 'החוג מיועד לגיל 8–12'  אפשר לומר בפשטות: 'החוג מיועד לבני 8–12', שכן הכוונה לילדים עצמם ולא לגילם. כך בתנ"ך: "כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת ה'" (שמות ל, יד), "וְאִם מִבֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְעַד בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה…" (ויקרא כז, ה). וכך למשל בשיר "אלף־בית" של נעמי שמר: "בני השש ובני השבע… מציירים בגיר וצבע" (ולא: 'ילדים בגיל שש עד שבע' או 'ילדים בגילאי שש עד שבע').