מכחול, הכחיש, הכחדה

רבים הוגים מכְּחול, הכְּחיש, הכְּחדה וכדומה – בכ' דגושה. ואולם על פי כללי הדקדוק נכון להגות את המילים האלה בכ' רפה: מִכְחוֹל (כמו מִכְשׁוֹל), הִכְחִישׁ (כמו הִכְנִיס), הַכְחָדָה (כמו הַכְנָסָה).

ההגייה בכ' דגושה נוצרה כמובן על רקע חוסר ההבחנה בין ח' לכ' רפה בעברית האשכנזית כדי ליצור בידול בין שני העיצורים. אין מדובר בחידוש של ימינו, אלא במסורת הקריאה והניקוד של ספרות חז"ל שנהגה בקהילות אשכנז ('מכְּחול', 'שמכְּחישין'). בפיוט האשכנזי 'יראתי בפצותי' הנאמר בקהילות אשכנז בשחרית של ראש השנה מנוקד במחזורים רבים "וְלֹא כְּמַכְּחִיל".

היה מי שהציע לאמץ את ההגייה בכ' דגושה ולקבוע אותה להגייה התקנית (יצחק אבינרי), אבל רוב המדקדקים ומתקני הלשון רואים בהגייה זו תופעה של לשון הדיבור ותובעים להקפיד על ההגייה בכ' רפה בלשון הרשמית. מכל מקום המבחינים בהגייתם בין ח' לכ' רפה – כמבטא העברי המופתי – אינם נזקקים לדגש בכ' במילים אלו.

מעניין שבמילים אחרות שיש בהן רצף של כ' רפה וח' מצאו הדוברים פתרון אחר: במילים שִׁכְחָה ושַׁכְחָן רגילים להניע את השווא בכ', וכך מורחקים שני העיצורים זה מזה (במשניות האשכנזיות מצוי גם במקרה זה הניקוד בכ' דגושה: שִׁכְּחָה). גם בפעלים כגון שָׁכְחוּ, נוֹכְחִים נוהגים להניע את השווא מאותה הסיבה. אומנם כאן מדובר בשווא נע, אך במקרים אחרים ההגייה הרווחת היא ללא כל תנועה (כשווא נח): אָכְלו אוֹכְלים וכדומה.