מילות שמחה ושיר: מרצדת, צהלולים, נעימון, חדשיר

מִרְצֶדֶת (מובייל)

מרצדת לסוכה, באדיבות מירי ישראלי אתר GreenArtמרצדת היא קישוט או צעצוע עשוי מעצמים תלויים (דמויות של חיות, פעמונים וכיוצא בהם) המתנועעים בשיווי משקל למשב אוויר או מופעלים על ידי סוללות או קפיץ.
הפועל רִצֵּד נזכר פעם אחת בתנ"ך: "לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים" (תהלים סח, יז). כבר בפיוט הקדום רִצֵּד פירושו רִקֵּד, וכך התפרש הפועל גם בהמשך, למשל בפיוט לשבועות מן המאה האחת־עשרה: "גבעות רוקדים וגבנונים מרצדים".
כיום משתמשים בפועל רִצֵּד בעיקר בהקשר של אור נע ומרקד.

צַהֲלוּלִים

צהלולים הם קולות שמחה המקובלים בתרבות המזרחית (בערבית: זר'רדה, זר'אריד).
במילה צהלולים משולבים צהלות – קולות שמחה, עם הילולים – מילה מן המקרא שפירושה המקובל הוא חג של שמחה והיא קרובה למילה הילולה שחדרה ללשוננו מן הארמית. המילה צהלולים אף מזכירה בצליליה את הקול "לוּ־לוּ־לוּ".
את המילה צהלולים הציע לאקדמיה המוזיקאי חיים אוליאל, והיא אושרה בשנת תשס"א (2001).

נְעִימוֹן (רינגטון)

נעימון הוא נעימה או צליל ממוחשב אחר המשמשים לצלצול הטלפון.
נעימה היא ניגון. למשל, על שליח הציבור נאמר שצריך שיהיו לו "נעימה וקול ערב" (בבלי תענית טז ע"א). כיום נעימה היא גם גוון של קול, טון, נימה, כגון נעימה לבבית.
הקשר בין השורש נע"ם למנגינה הוא קשר עתיק: בתנ"ך אנו מוצאים "שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף, כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל" (תהלים פא, ג), ועל דוד נאמר "וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב כג, א). חוקרי הלשון מבחינים בין 'נעים' במשמעות זו ובין 'נעים' במשמעות 'טוב' על פי השורשים המקבילים בערבית.
המילה נעימון אושרה במליאת האקדמיה בשנת תשס"ו (2006).

חַדְשִׁיר (סינגל)

חדשיר הוא תקליט בן שיר אחד (או שיר מרכזי ושיר נוסף), בעיקר מתוך תקליט העומד לצאת לאור. את החדשיר נוהגים לתת לשדרים להשמעה ברדיו, ולכן יש הקוראים לו 'תקליט שדרים'.
המילה חדשיר נוצרה מהלחמה של הרכיב חד (=אחד) ושל המילה שיר, וכן יש בה רמז למילה חָדָשׁ.
המילה חדשיר אושרה במליאת האקדמיה בשנת תשנ"ח (1998).