הזיז או הוזיז?

הפועל הֵזִיז גזור מן השורש זו"ז ושייך לגזרת ע"ו. הוא זהה בצורתו לפעלים הֵרִיץ, הֵקִים, הֵעִיף. כאשר גורמים לאדם לָרוּץ – מְרִיצִים אותו, כאשר גורמים לו לָקוּם – מְקִימִים אותו, וכך כאשר גורמים לו לָזוּז – מְזִיזִים אותו.

הצורה "הוֹזִיז" היא על דרך פעלים כמו הוֹצִיא, הוֹרִיד. אלא שפעלים אלו שייכים לגזרה אחרת – גזרת פ"י שבה האות הראשונה היא י': הוֹצִיא מן השורש יצ"א, הוֹרִיד מן השורש יר"ד וכדומה. לפיכך צורות כגון "הוֹזיז", "מוֹזיזים", "תוזיז", "להוֹזיז", "הוֹזזה" אינן תקניות.

טעות דומה רוֹוחת בקרב חלק מן הדוברים בשימושם בפועל הוֹרִיק במשמעות 'רוקן'. הצורה הנכונה היא הֵרִיק – מן השורש רי"ק. הפועל הוֹרִיק – מן השורש יר"ק – משמעו 'הפך ירוק', כגון 'עם בוא האביב הוריקו העצים'.

תופעה דומה קרתה בפועל הוֹזִיל. לכאורה השורש המקורי הוא מגזרת ע"ו, כפי שעולה משם התואר זוֹל. על כן בעבר היו שהתנגדו לצורה הוֹזִיל ודרשו לנקוט הֵזִיל, הֲזָלָה. ואולם הצורה הוזיל מתועדת כבר בספרות העברית של ימי הביניים, בדומה לצורות ארמיות מקבילות בתלמוד הבבלי, כגון 'אוזילו', 'מוזיל' (ייתכן שהצורות העבריות והארמיות הללו נוצרו בהשפעת הפועל המנוגד הוקיר, במשמעות 'יִקֵּר'). במקרא הפועל בא על דרך גזרת פ"נ: "כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ" (איכה א, ח; זלזלו בה). לדעת חוקרי לשון השורש המקורי הוא דווקא זל"ל, על פי "וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל" (ירמיהו טו, יט) ועוד. כיום הצורות הוֹזִיל, הוֹזָלָה ודומותיהן נחשבות תקניות.