כלום ושום דבר

המילה כלום והצירוף שום דבר מציינים בתודעתנו 'אַיִן' ו'אפס'. לפיכך יש התוהים אם בניסוחים כגון 'לא אכלתי כלום', 'לא ביקשנו שום דבר' אין שלילה כפולה ומיותרת.

למעשה גם כלום וגם שום דבר – שאותם ירשנו מלשון חז"ל – אין בהם שלילה כלל. כלום פירושו 'דבר מה', 'משהו מזערי' (something ,anything). על גיזרונה של המילה הועלו השערות שונות. למשל יש הסוברים שמדובר בגלגול של הצירוף 'כָּל מְאוּם' או של הצירוף 'כָּל מָה' (בציבור מהלך פה ושם ההסבר כי 'לום' פירושו גרעין של זית, אך הסבר זה משולל כל יסוד והמילה המשוערת 'לום' אינה ידועה ואינה מתועדת). יש הדוחים את כל ההשערות שניתנו עד כה, וגיזרונה של כלום נותר אפוא עלום.

המילה שום שבצירוף שום דבר היא למעשה צורה אחרת של המילה שֵׁם. היא מוכרת בימינו גם בצירופים על שום, בשום אופן ובמילת הסיבה משום (אבל לתכלית: לְשֵׁם). הצורה שום משמשת בספרות חז"ל בהשפעת הארמית, וייתכן שהמעבר מן התנועה e (שֵׁם) לתנועה u (שׁוּם) נובע גם מהידמות לעיצור השפתי מ (בדומה להידמות שחלה בתנועת ו' החיבור לפני מ"ם: וּמתוק במקום וְמתוק). בצירופים דוגמת שום דבר, שום אדם המילה שום (=שֵׁם) משמשת במשמעות 'כלשהו', 'איזשהו'. וכפי שמסביר בן־יהודה במילונו: "שום איש – כל מה שנקרא בשם איש, כל סוג איש".

אם כן כלום ושום דבר מציינים משהו קטן. לפיכך 'לא ביקשנו שום דבר' פירושו 'לא ביקשנו דבר כלשהו', 'לא ביקשנו אפילו משהו'. כך גם 'לא אכלתי כלום' פירושו 'לא אכלתי משהו', 'לא אכלתי אפילו משהו קטן'. משפט זה מקביל במבנהו למשפט באנגלית I didn't eat anything, ולא למשפט I ate nothing (שבו אין צורך בשלילת הפועל).

כבר בספרות חז"ל המילה כלום וצירופים דוגמת שום דבר משמשים בעיקר בהקשרים שיש בהם שלילה. למשל: "שלא חיסר בעולמו כלום" (ברכת האילנות), "אין בכך כלום" (משנה דמאי א, ד), "ואין מכיר שום אדם" (תוספתא דמאי ה, ד), "שלא היה בהם שום דופי" (בבלי שבת קמו ע"א). עם זאת אפשר למצוא זעיר שם זעיר שם גם שימושים אחרים. למשל: "שמא עשה כלום" (משנה נזיר ה, ג), "הנהנה כלום מן העולם" (ירושלמי ברכות ו:א, ט ע"ד). בימינו המבנים החיוביים נדירים עוד יותר, וברגיל ביטויים אלו משמשים במבני שלילה בלבד.

השימוש הרווח בביטויים כלום ושום דבר בהקשרים שליליים הוליד שימוש בהם לשלילה גם בהשמטת מילת השלילה: 'כלום', 'שום דבר' ואף 'שום כלום' במקום 'לא כלום' ו'לא שום דבר'. כך למשל בביטוי הרווח 'הכול או כלום' המשמש לצד 'הכול או לא כלום' באותה משמעות. השימוש בביטויים אלו לשלילה רווח בעיקר בדו־שיח במתן תשובה על שאלה, כגון 'מה אכלת? – שום דבר', 'מה עשיתם שם? – כלום' (ככלל תשובות בדו־שיח מנוסחות לעיתים קרובות במבנים חסרים). אין פלא אפוא כי ביטויים אלו נתפסים בתודעתם של רבים כמציינים שלילה מיסודם.

במקרא מובע אותו עניין במילה מְאוּמָה (ההגייה במלעיל). למשל: "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה" (בראשית כב, יב), "וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי וּמְאוּמָה אֵין בְּיָדוֹ" (שופטים יד, ו). כמו המילים כלום ושום גם המילה מאומה מציינת ביסודה 'משהו', 'דבר מה', וכמותן היא משמשת במשפטי שלילה ונתפסת כמציינת שלילה.

דרך מקראית נוספת היא שימוש במילה דָּבָר לעצמה, כשהיא מציינת 'דבר מועט, דבר כלשהו'. משפט על דרך לשון חז"ל כמו 'אינך חסר כלום' מובע במקרא "לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר" (דברים ב, ז). גם בספרות חז"ל אנו מוצאים לעיתים את השימוש הזה, כגון "שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך" (משנה יומא א, ה), וכך גם בצירוף "על לא דבר" שנעשה בעת החדשה תשובה על אמירת תודה. השימוש בדרכי ההבעה המקראיות האלה יפה גם בימינו.

כאמור בצירופים דוגמת 'לא כלום' ו'לא עשיתי שום דבר' אין שלילה כפולה, ועם זאת שלילה כפולה כשלעצמה איננה מנועה בלשוננו. מבנה כזה מצוי לעיתים בספרות חז"ל, כגון "אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב" (משנה סנהדרין ד, א). גם המילה כלום באה לעיתים קרובות בספרות חז"ל במבנה של שלילה כפולה – "לא עשה ולא כלום" (תוספתא דמאי ד, ה ועוד רבים) כמוהו כ"לא עשה כלום" (משנה תרומות ב, ב ועוד רבים).