עברית בים ועל החול החם: רכיכה, צדפה, שונית, תמנון

רַכִּיכָה (Mollusca)

הרַכּיכות הן בעלי חיים חסרי שלד פנימי, ושמן העברי רכיכה ניתן להן בעקבות השם המדעי Mollusca על שם גופן הרך והרירי. בכלל הרכיכות מצויים הצְדָפוֹת, החלזונות (ובתוכם השַבְּלולים), הדְּיוֹנוּנִים, התְּמָנוּנִים ועוד. הרכיכות מונות כמאה אלף מינים והם שוכנים בים, ביבשה ובמים המתוקים.
על גופן של רוב הרכיכות מגִנה קוֹנכייה, הן נעות או נצמדות בעזרת גופן הגחוני המשמש גם רגל שרירית, ויש להן איבר אכילה הקרוי מִשְׁנֶנֶת (רָדוּלָה) – מעין סרט גמיש הנושא שיניים זעירות רבות.
המילה רכיכה מתועדת במילונים של יהודה גור (גרזובסקי) מראשית המאה העשרים בניקוד רְכִיכָה.
ועדה של זואולוגים ואנשי לשון קבעה כשמונה־מאות שמות עבריים לרכיכות – מהם חדשים ומהם ותיקים, ואלה אושרו במליאת האקדמיה בשנת תשס"ד (2004) ופורסמו באתר מונחי האקדמיה.

צִדְפָּה

צִדְפָּה (וברבים צְדָפוֹת) היא רַכִּיכָה החיה במים ועוטה קוֹנכייה בעלת שני חלקים צמודים שכל אחד מהם נקרא קַשְׂוָה.
המילה צִדְפָּה נוצרה מן המילה צֶדֶף, שמקורה בערבית והחלה לשמש בעברית בימי הביניים. צדף הוא השכבה המבריקה שבצד הפנימי של הקונכייה במקצת הצדפות. כיום אנו מכנים במילה צְדָפִים את קַשׂוות הקונכייה הפזורות לרוב על חוף הים.

שׁוּנִית (ריף)

שונית היא שן סלע או מקבץ של אלמוגים הקרובים לפני הים או בולטים מעט מעליהם. המילה מוכרת בעיקר בצירוף שונית אלמוּגים.
המילה שונית מופיעה כבר בספרות חז"ל: "ואי זהו השונית? כל מקום שהים עולה בזעפו" (משנה אהלות יח, ו).

תְּמָנוּן (octopus)

תמנון הוא רַכּיכה ימית בעלת שמונה זרועות, ומכאן שמה: תְּמָנְ(יָא) (שמונה בארמית) + נוּן (דג בארמית). על כן ההגייה הנכונה היא תְּמָנון (ולא תַּמְנון). חידוש המילה מיוחס לאברהם שלונסקי.
יש בעולם מאות מינים השייכים למשפחת התְּמָנוּנִיִּים, ומהם שלושה באזורנו. קרוב לתְּמָנוּן הוא הדְּיוֹנוּן. שמו ניתן לו משום שכאשר הוא חש איום הוא מפריש דְּיוֹ המסתיר אותו מאויבו.
את הרעיון להשתמש במילה הארמית נוּן כסיומת בשמות עבריים של שוכני מים הגה ח"נ ביאליק. כך נקבעו שמות רבים בעיקר של דגים: אַמְנוּן, אַבְנוּן, לַבְנוּן, שְׂפַמְנוּן ועוד ועוד.

שונית האלמוגים באילת, באדיבות ד"ר דוד דרום