שני נסמכים לסומך אחד

בעברית בת ימינו רווחים מבנים מעין 'מורי ותלמידי הכיתה', 'תלמידי ותלמידות המכללה', 'העלאת והורדת נוסעים', 'חיפוש והפקת גז', 'הכרעת וגזר הדין', 'מספר והיקף ההונאות'. אלו מבני סמיכות שבהם שתי המילים הראשונות הן במעמד נסמך, ואחריהן בא סומך המשותף לשתיהן.

אנשי לשון בני ימינו חלוקים בשאלה אם לפסול מבנים אלו או להתירם.

חוקרים שנדרשו לנושא מצביעים על מעט מזער דוגמאות של שני נסמכים לסומך אחד במקרא ובספרות חז"ל: "מִבְחַר וְטוֹב לְבָנוֹן" (יחזקאל לא, טז), "טעם ומראה יין" (ירושלמי פסחים י:יא, לג ע"ג), ועל דוגמאות הולכות ומתרבות מספרות ימי הביניים, כגון "שקיעת וזריחת החמה" (רש"י לבבלי מגילה יז ע"א), "להשיג פירוש וביאור כל הדברים" (רמב"ם הלכות יסודי התורה ד, יא), ובלשון התפילה: "על כל דברי שירות ותשבחות דוד בן ישי". מבנה זה מצוי גם בכתביהם של טובי הסופרים בעת החדשה, כגון "טבע ויצר לב האדם" (מנדלי מו"ס, בישיבה של מעלה), "ראשית ותכלית כל מעשה" (אחד העם, על פרשת דרכים), "וכל גאוני וצדיקי העיר חרדו מפניה" (ש"י עגנון, תמול שלשום. יש הסוברים שעגנון נקט מבנה זה ברצותו לשקף את סגנון הלשון הרבנית אך נמנע ממנו בלשונו הרגילה).

על פי שימושים אלו יש שאינם רואים כל בעיה בשימוש במבנה זה בימינו. ואולם מתקני לשון רבים מדריכים להימנע מהעמדת שני נסמכים לסומך אחד, וממליצים לנקוט את המבנים שירשנו מן המקורות. יתרונם של מבנים אלו שהם מונעים חציצה בין הנסמך הראשון לסומך, שהרי טבעו של הנסמך שאינו עומד לעצמו – לא מבחינה מורפולוגית ולא מבחינה תחבירית.

אלו המבנים החלופיים על פי המצוי במקורות:

  • 'הורדת נוסעים והעלאתם' – על פי "מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ" (שמות טו, ד), "דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם" (משלי א, ו).
  • 'חיפוש והפקה של גז' – על פי "בתאנים וענבים של טבל" (משנה מעשרות א, ח).
  • 'מספרן והיקפן של ההונאות' – על פי "דקדוקיה ואותיותיה של תורה" (ירושלמי שקלים ו:ב, מט ע"ד).
  • 'הכרעת הדין וגזר הדין' – על פי "וְאֵת מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת וְאֶת מִכְבַּר הַנְּחֹשֶׁת" (שמות לח, ל).
  • לעיתים אפשר לפרק את מבנה הסמיכות על ידי מילת יחס, כגון 'התלמידים והתלמידות במכללה'.

גם רבים מן המתירים את השימוש בשני נסמכים לסומך אחד, ממליצים לצמצמו למקרים שבהם העמדת שני הנסמכים זה לצד זה טבעית וקולחת – בעיקר כאשר הנסמכים דומים זה לזה בצורתם או במשמעם, כגון 'שעשועי ותעתועי לשון', 'קץ ותכלית כל דבר', 'תכנון ועיצוב גינות'.

נעיר כי לעיתים קשה לדעת אם מדובר בשני נסמכים או שהמילה הראשונה עומדת לעצמה, כגון "עוגיות ועוגות יום הולדת", "פרסום ושיווק מותגים".

דומה לשאלת העמדת שני נסמכים לסומך אחד שאלת העמדת שתי מילות יחס ברצף לפני שם: 'בעד ונגד ההסכם', 'על ומתחת השולחן', 'לפני ואחרי החופשה'. גם בעניין זה חלוקות הדעות בקרב אנשי הלשון, אך כאן החלופות מעטות יותר: חזרה על השם בכינוי או במפורש – 'לפני החופשה ואחריה', 'לפני החופשה ואחרי החופשה'.

תופעה לעצמה היא שרשרת של סמיכויות, כגון 'דחיית פיטורי עובדי מפעל מִחזור המתכות'. מבנים מעין זה ישנם במקורות: "וּשְׁאָר מִסְפַּר קֶשֶׁת גִּבּוֹרֵי בְנֵי קֵדָר" (ישעיהו כא, יז), "אשת אחי אבי האב" (בבלי יבמות כא ע"ב) ועוד. מבנים אלו תקניים לדעת הכול, ואולם מסיבות של בהירות ואסתטיקה יש הממליצים לפרקם בעת הצורך, כגון 'דחיית פיטורי העובדים במפעל מחזור המתכות'.

כמו כן אין פסול ברצף של נסמך ושני סומכים, כגון במקרא "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ" (בראשית ב, ד), "דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת" (אסתר ט, ל), "אַבְנֵי שֹׁהַם וּמִלּוּאִים" (דברי הימים א כט, ב, לעומת "אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים", שמות כה, ז), ובימינו: 'בני הקיבוצים והמושבים', 'החלטת השר והמנכ"ל'.