ים של מילים: אדווה, דוכי, משבר, נחשול

אַדְוָה (ripple)

אדווה היא גלים קטנים על פני הים.
המילה אדווה לקוחה מן הארמית של התלמוד הבבלי. בתיאור אבני המקדש שבנה הורדוס נאמר שנראו "כאדוותא דְּיַמָּא", ומפרש רש"י: "שהאבנים משונים במראיהן זו מזו, והעיניים המסתכלות בהן שוטטות, ונראות כאילו גלי הים הם נדים ונעים" (סוכה נא ע"ב).
בעקבות התלמוד נקבע במינוח המקצועי כי אדווה (ביחיד) היא שם קיבוצי לגלים, ואילו אצל סופרים ומשוררים המילה באה לרוב ברבים, כגון אַדְווֹת הים. צורת הרבים בנפרד היא אֲדָווֹת, כמו עַלְמָה–עֲלָמוֹת.

דֹּכִי (surf)

Galimדוכי – אלה הגלים המתגבהים ונשברים ברעש אל החוף או אל הסלעים המצויים בקרבתו.
המילה דוכי מופיעה פעם אחת בתנ"ך, במזמור צג בספר תהלים: "נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם, יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם". השורש דכ"י – בדומה לשורש דכ"א – קשור לשבירה פיזית או רגשית, למשל בפסוק "לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה" (תהלים נא). דוכי מציין אפוא את שבירת הגלים.

מִשְׁבָּר (breaker)

משבר הוא גל גדול הנשבר אל החוף או אל סלעים בקרבתו, ובתוך כך יוצר קצף רב.
מקור המילה בתנ"ך ושם היא מופיעה תמיד בצורת רבים. בתפילת יונה נאמר: "וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי, כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ", ובתהלים צג נאמר: "אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם".

נַחְשׁוֹל

נחשול הוא גל רב עצמה הנוצר מרוח חזקה. בעבר הוצע להשתמש במילה כחלופה לצונמי.
נחשול נזכר לראשונה במגילות מדבר יהודה: "ויהמו כנחשולי ימים בהרגש גליהם רפש" (מגילת ההודיות). בספרות חז"ל המילה נחשול מציינת גלים גדולים הנוצרים בעת סופה בים. מסופר על שערי ניקנור שבשעה שהובאו ממצרים דרך הים "עמד עליהן נחשול שבים לטבען, ונָטְלוּ אחד מהן והטילוהו לים, ובקשו להטיל את השני, ולא הניחן ניקנור. אמר להם: אם אתם מטילין את השני הטילוני עמו. היה מצטער ובא עד שהגיע לנמֵלה של יפו. כיון שהגיעו לנמֵלה של יפו היה מבעבע ועולה מתחת הספינה" (תוספתא ביכורים).