במה שוללין ובמה אין שוללין – על שלילת הנשוא הבינוני הקודם לנושא מאת קרן דובנוב ורות אלמגור־רמון

אקדם 39 (תשס"ט)

לקריאת המאמר

מכווני הלשון עוסקים רבות בשאלת השלילה של הנשוא השמני והנשוא-הבינוני ב'אין' או ב'לא'. משפטים כגון "אין הוא שר", ו"הוא אינו שר" – הם מומלצים, ואילו המתכונת הרווחת בעברית החיה היא: "הוא לא שר". הקושי העיקרי הוא בתקנת משפטים דומים שנשואם בינוני. כאן קשה יותר לכותבים לקבל את המומלץ: "אין הוא הולך", "הוא איננו הולך".