טקס או טכס?

הכתיב המומלץ הוא טקס בקו"ף.

מקורה של המילה טקס במילה היוונית taxis שפירושה סדר, ארגון. ביוונית מילה זו רווחה בהקשרים צבאיים וציינה את סידור הכוחות לקרב. מקבילתה העברית היא מַעֲרָכָה – דברים הערוכים בסדר מסוים וגם מחנה צבאי הערוך למלחמה: "וַתַּעֲרֹךְ יִשְׂרָאֵל וּפְלִשְׁתִּים מַעֲרָכָה לִקְרַאת מַעֲרָכָה" (שמואל א יז, כא; ממשמעות זו התפתחה גם המשמעות של קרב ומלחמה, כגון בצירוף 'מערכות ישראל').

המילה טקס חדרה לעברית של ספרות חז"ל: "שלש שורות של תלמידי חכמים לפניהן. גדולים בראשונה ושניים בשנייה ושלישיים בשלישית. מיכן ואילך לא היה שם טקס אלא כל הקודם את חבירו לתוך ארבע אמות זכה" (תוספתא סנהדרין ח, ב). כאן מילה זו כתובה בקו"ף, ואולם בלשון הפיוט – שבה היא רווחת במיוחד – הכתיב הרגיל שלה הוא בכ"ף, כגון בפיוט 'האדרת והאמונה' לשחרית של יום הכיפורים: "הַטֶּכֶס וְהַטֹּהַר לְחַי עוֹלָמִים". הכתיב בכ"ף של הצליל ks במילים יווניות ורומיות רגיל בספרות העברית העתיקה, כגון בשם אלכסנדר ובמילה דוכס (מן המילה הרומית dux 'מנהיג', 'מצביא'). כתיב זה מוכר גם מן הפעלים שנגזרו בעברית מן taxis: טִכֵּס, כגון בצירוף 'לטכּס עצה', וטָכַס המשמש בלשון חז"ל.

בימינו הכתיב הרגיל של הפועל בבניין פיעל הוא בכ"ף: טִכֵּס, ואילו הכתיב הרגיל של שם העצם הוא בקו"ף: טֶקֶס, וזה הכתיב התקני (במילוני ועד הלשון שקדם לאקדמיה שימשו שני הכתיבים: טֶקֶס, טֶכֶס). ההבדל בין כתיב הפועל לכתיב שם העצם נעוץ בהגייה: בבניין פיעל יש דגש תבניתי שבגללו הכ"ף נהגית k (השוו: דִּכֵּא, שִׁכֵּן, מְשַׁכֵּר, לְבַכֵּר). לפיכך בהגייה של ימינו, שאינה מבחינה בין קו"ף לכ"ף דגושה, הכתיבים טיקס וטיכס זהים בהגייתם, ואין סיבה לשנות מן הכתיב טיכס הרגיל יותר במקורות. לעומת זאת שם העצם שקול במשקל עברי סגולי, דוגמת המילים שֶׁבֶר, גֶּבֶר, כֶּפֶל. במשקל זה אין דגש באות השנייה, ולכן הכתיבים טקס וטכס מכוונים להגיות שונות: טֶקֶס ב־k ואילו טֶכֶס בכ"ף רפה כמו המילים נֶכֶס, מֶכֶס, סֶכֶר, מֶכֶר. מכיוון שבימינו ההגייה המקובלת של המילה היא ב־k, נקבע הכתיב טקס המשקף את ההגייה הזאת.

נעיר כי המילה העברית הקרובה ביותר למקור היווני taxis היא תַּכְסִיס. בלשון חז"ל משמעה 'גינונים', 'הליכות', כמו בצירוף טכסיסי מלכות, והכתיב בטי"ת וכ"ף הוא הרגיל בכתבי היד. בימי הביניים ובדפוסים של ספרות חז"ל כבר רווחו שני הכתיבים – טכסיס, תכסיס – וכך גם בראשית הספרות העברית החדשה. ואולם היום הכתיב בתי"ו הוא המקובל, ומצירופים כגון 'תכסיסי מלחמה' התגלגלה המשמעות לזו המוכרת היום – תחבולה, תרגיל ערמומי. ההגייה המקובלת של המילה היא בכ"ף רפה, וכך קרה שאף שהמילים טקס ותכסיס מקורן באותה מילה יוונית – הן נבדלות בכתיבן בימינו בשתי אותיות.