יש חמודים כְּמוֹכֶם או כמותכם. אבל אין חמודים "כָּמוֹכֶם" איור של כלב, חתול וארנב.

כמוך וכמותך

שתי הצורות – כָּמוֹךָ וגם כְּמוֹתְךָ – טובות ותקניות. כמו במקרים רבים אחרים, אף כאן מדובר בשתי צורות חלופיות – הראשונה מלשון המקרא והשנייה מלשון חכמים.

נטיית כ' היחס (כְּ) שונה מזו של מילות היחס בְּ, לְ. בעוד האחרונות נוטות בתוספת הכינוי בלבד (בִּי, בָּכֶם, לְךָ, לָהֶן וכו'), כְּ נוטה במקרא ברוב הגופים על בסיס כְּמוֹ: כָּמוֹנִי, כָּמוֹךָ, כָּמוֹהוּ (הכ"ף מנוקדת בקמץ כשהיא קרובה לטעם). היא נוטה כך במקרים מועטים גם בגופי הנוכחים והנסתרים – כְּמוֹכֶם, כְּמוֹהֶם, ואולם בגופים אלו הצורות הרגילות במקרא הן כָּכֶם, כָּהֵם.

בלשון חז"ל החליפה כְּמוֹת את כְּמוֹ, כגון "יחזור הדבר לכמות שהיה" (משנה מעשר שני ד, ב). מילית היחס כְּ נוטה בלשון זו על בסיס כְּמוֹת – כְּמוֹתִי, כְּמוֹתוֹ, כְּמוֹתָן וכו'. למשל: "כמותך ירבו בישראל!" (בבלי בכורות מה ע"ב). המילה כְּמוֹ ונטייתה, וכן הצורות כָּכֶם, כָּהֵם כמעט שנעלמו מלשון חז"ל.

בלשון ימינו שתי המערכות משמשות: כָּמוֹנִי / כְּמוֹתִי, כָּמוֹךְ / כְּמוֹתֵךְ וכו'. רבים הוגים כָּמוֹכֶם, כָּמוֹהֶם, אך כאמור ההגייה התקנית היא כְּמוֹכֶם, כְּמוֹהֶם (כמובן לצד כְּמוֹתְכֶם, כְּמוֹתָם).

ייתכן שמוצאה של כ"ף הדמיון ביסוד רומז כלשהו, המצוי גם במילים כֹּה, כָּכָה. במילה כְּמוֹ נוסף לכ"ף הדמיון הרכיב 'מוֹ' שמקורו במילה השמית mā (מכאן גם מילת השאלה מָה). רכיב זה נוסף במקרא לעיתים נדירות גם למילות היחס בְּ, לְ – בְּמוֹ, לְמוֹ, והוא נועד ככל הנראה לחיזוק והדגשה.

ומה ההסבר לצורה כְּמוֹת? בארמית משמשת הצורה המקבילה כְּוָת (למשל כְּוָתֵיהּ פירושו 'כמותו'), הנבדלת בשניים מן הצורה העברית: (א) במקום מ"ם באה וי"ו, כדוגמת אַרְגָּמָן בעברית לעומת אַרְגְּוָן בארמית; (ב) במקום חולם בא קמץ, כדוגמת שָׁלוֹם, טוֹב לעומת שְׁלָם, טָב בארמית. שתי הצורות – כְּמוֹת העברית ו־כְּוָת הארמית – מסתיימות בתי"ו. היו שהסבירו את הסיומת הזאת כתוספת של צורן נקבה, אך בעקבות הדמיון לצירוף האכדי מעין kīma šuāti (='כמותו') הוצע שאין התי"ו אלא שריד לכינוי המושא העקיף המוכּר בעיקר מאכדית.