עגבנייה

את המילה עגבנייה חידש ככל הנראה יחיאל מיכל פינס, מראשוני ועד הלשון העברית. הוא בחר בשורש עג”ב המציין אהבה ותשוקה מינית. ההשראה לכינוי זה לירק בעל הלחיים האדומות באה משמה של העגבנייה בכמה מלשונות אירופה, כמו בגרמנית Liebesapfel שתרגומו “תפוח אהבה”.

ראובן סיוון מספר שהשם עגבנייה לא מצא חן בעיני תושבי הארץ, ודוברי העברית נמנעו מלהעלות את המילה הגסה הזאת על שפתותיהם במשך שנים. אחד המתנגדים למילה היה אליעזר בן־יהודה, ובביתו כינו את הירק הזה בשם בַּדּוּרָה על פי המילה הערבית בנדורה. בסופו של דבר ניצחה העגבנייה את הבדורה, ונותר עוד ויכוח על הסיומת: המשורר ביאליק לא אהב את הסיומת ־יה, לכן בשיר הילדים הידוע שלו “בערוגת הגינה” הסלק אינו רוקד עם עגבנייה אלא עם “עגבנית”.