Share on FacebookTweet about this on TwitterEmail to someonePrint this page

אמש

המילה אֶמֶשׁ ידועה לנו מן התנ"ך, ומקבילותיה מצויות גם בלשונות שמיות אחרות, כגון ערבית ואכדית. בערבית משמעות המילה אַמְס היא 'אתמול', וכך משמעות המילה אֶמֶשׁ בלשון חז"ל. למשל: "הַחליצנו את יום ראש החֹדש הזה אם היום אם למחר. ולמחר הוא אומר אם היום אם לאמש" (משנה עירובין ג, ט).

ואולם בתנ"ך באה המילה אֶמֶשׁ תמיד בהקשר של לילה. למשל על בנות לוט מסופר "וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ" (בראשית יט, לג), ולמחרת הבכירה אומרת לצעירה: "הֵן שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת אָבִי" (שם לד), כלומר 'אמש' = 'בלילה שעבר'. גם אחרי שאלוהים נראה אל לבן הארמי "בחלום הלילה" (בראשית לא, כד) – לבן אומר: "וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע" (שם כט).

בימינו השימוש המקובל במילה אֶמֶשׁ הוא כבלשון המקרא: בלילה שעבר, אתמול בערב. רק הצירוף  'ליל אמש', המתועד לראשונה אצל רש"י, משמר אולי את המשמע של לשון חז"ל: אתמול (מה שעורר את הצורך להוסיף את המילה 'ליל').