כיד הדמיון

כיד הדמיוןהפעם נצא לטיול לשוני במחוזות הדמיון. המילה דִּמְיוֹן שייכת למשפחת מילים מגוונת שראשיתה בתנ"ך. הפועל המקראי דָּמָה מציין שוויון וקִרבה בין דברים: "זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר" (שיר השירים ז, ח). פועל מקראי נוסף הוא דִּמָּה שפירושו הִשְׁוָה: "לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי" (שיר השירים א, ט), "לְמִי תְדַמְּיוּנִי וְתַשְׁווּ" (ישעיהו מו, ה). פועל זה משמש בתנ"ך גם במשמעות 'תיאר לעצמו', ומכאן 'חָשַׁב' ו'תכנן': "אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים" (אסתר ד, יג). בימינו הפעלים דָּמָה ("היא דמתה מאוד לאִמה") ודִמָּה (בנפשו) משמשים בעיקר בלשון הספרותית. לעומתם רגילים מאוד דּוֹמֶה (צורת ההווה של דָּמָה) ונִדְמֶה (צורת הווה בבניין נפעל) כגון "נדמה לי".

את המילה דְּמוּת אנו פוגשים כבר בפרק הראשון של ספר בראשית: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (פסוק כו). דמות היא 'צורה הדומה לדבר', וכן 'מראֶה' ו'תבנית'. בהקשר של עדות על ראיית הירח מסופר במשנה שלרבן גמליאל הייתה "דמות צורות לבנות", כלומר ציורים של מצבים שונים של הירח, "שבהן מראה את ההדיוטות ואומר הכזה ראית או כזה?" (ראש השנה ב, ח). בימינו המילה דמות משמשת בעיקר ביחס לבני אדם או יצורים חיים אחרים במשמעויות מגוונות.

המילה דמיון עצמה באה בתנ"ך רק פעם אחת – "דִּמְיֹנוֹ כְּאַרְיֵה יִכְסוֹף לִטְרוֹף" (תהלים יז, יב), ונראה שביסודה היא נרדפת לדמות. משמעותה זו קרובה לאחת ממשמעויותיה בימינו: היותו של דבר דומה לדבר אחר, כגון "יש ביניהם דמיון רב". משמעות אחרת של המילה דמיון הורישה לנו לשון הפילוסופיה והמחשבה של ימי הביניים, והיא 'הכוח לצייר במחשבה דברים שאינם במציאות' (המכונה גם הכוח המְדַמֶּה). פרי מחשבתו של כוח זה נקרא גם הוא דמיון, ובייחוד בצורת הרבים דמיונות ("יש לו חלומות ודמיונות"). דמיון במשמעויות אלו הוליד צירופים כגון 'דמיון פורה', 'כיד הדמיון הטובה' ואף את הפועל דִּמְיֵן.

דבר שהוא למראית עין בלבד מכונה מְדֻמֶּה, כגון 'שבר מדומֶה', 'מציאות מדומָה'. משמעות קרובה יש למילה דֶּמֶה ('מבחן דמה', 'תרופת דמה') שביצירתה חברו יחד משמעותו של השורש העברי עם דמיון הצליל למילה הלועזית dummy.

דִּמּוּי הוא אמצעי ספרותי שבו משווים במפורש דבר אחד לדבר אחר כדי להדגיש תכונה מסוימת שלו: 'עקשן כפרד', 'מתוק כדבש'. בהקשרים אחרים דימוי הוא הדרך שבה תופסים מישהו או משהו: "יש לו דימוי של מורה קשוח". משמעות דומה יש למילה תַּדְמִית בתחום הפסיכולוגיה: 'תמונה המצטיירת במוחנו ואינה מתאימה בהכרח למציאות'. לעתים קרובות מדובר בדרך שבה האדם תופס את עצמו או את גופו. המילה תדמית חודשה לראשונה תמורת 'שבלונה' (במילון למונחי הקדרות של ועד הלשון משנת תש"י, 1950), ובמשמעות זו היא חיה עד היום בתחום התפירה. מכאן שם המקצוע תַּדְמָן או תַּדְמִיתָן – האדם המכין את התדמיות (מודלים). בהקשרים אחרים תדמיתן הוא יועץ לעיצוב תדמית של אדם או של עסק.

עוד שני חידושים נוצרו מן השורש דמ"י: הַדְמָיָה היא סימולציה – חיקוי התנאים של מצב אמתי לשם תרגול, ומכאן גם מַדְמֶה (סימולטור). המונח דִּמּוּת יוחד ל־imaging: הפקת דְמוּת באמצעים שונים והטלתה על גבי מרקע או צג. הדימות משמש הרבה באבחון רפואי, כגון רנטגן, טומוגרפיה ממוחשבת (CT) ודימות על־שמעי (אולטרה־סאונד).

ברבות השנים הוליד השורש המקראי דמ"י מילים שאנשים שחיו בתקופת התנ"ך לא יכלו לדמיין.

כתבה: תמר קציר (כץ) | איירה: דינה שר־רהט

קובץ להדפסה