לתבל או לתבלן?

מתוך הפינה רגע של עברית מאת רות אלמגור־רמון (הפינה משודרת ברשת ב' של קול ישראל)

נשאלנו כיצד נכון לומר: 'אוכל מתובל' או 'אוכל מתובלן'? למילה תַּבְלִין היסטוריה מעניינת: מעיקרה היא צורת הרבים של המילה תֶּבֶל בשפה הארמית. גם בלשון חכמים המילה תַּבְלִין היא צורת רבים, כפי שאפשר ללמוד ממשפטים כגון "תַּבְלִין נִדּוֹכִין בְּמָדוֹךְ שֶׁל עֵץ" (משנה ביצה א, ז).

מאחר שהצורה הארמית לא הייתה מובנת (שהלוא בעברית היינו אומרים תְּבָלִים, על דרך מֶלֶךְ–מְלָכִים) החלו לראות בה צורת יחיד והוסיפו על גביה את סיומת הרבים העברית. כך התקבלה צורת רבים חדשה – תַּבְלִינִים. בצורה זו יש ריבוי כפול, כמוה כמאמר הילדים: צ'יפסים. המילה צ'יפס נתפסת אצל הילדים כיחיד, והם מוסיפים לה את סיומת הרבים העברית. היום אין להשיב, כמובן, את התהליך הזה לאחור, ולכן בלשוננו תַּבְלִין – יחיד, והרבים – תַּבְלִינִים.

בשנים האחרונות מתרחש שלב נוסף בתהליך הזה: מן המילה תַּבְלִין גזרו את הפעלים לְתַבְלֵן ומְתֻבְלָן. עד כה נהגנו, כמו במקורותינו, לתבל את המאכלים, וכך מומלץ לנהוג גם במטבח בן ימינו. ה'תבלון' אינו מוסיף שום טעם לפועל הישן והטוב, ומוטב לומר כבעבר 'לתבל' ו'אוכל מתובל'.