הַדָּרָה

הַדָּרָה היא שם הפעולה של הִדִּיר – פועל בבניין הפעיל מן השורש נד"ר (השוו: הִפִּיל, הַפָּלָה מן השורש נפ"ל). מקורו של הפועל הִדִּיר בלשון חז"ל ופירושו 'אָסַר בְּנֶדֶר', כגון "הדירוֹ אביו מנכסיו" (ירושלמי נדרים ה, ו; לט ע"ב) – אָסַר עליו בנדר ליהנות מנכסיו. מכאן כנראה קיבל הפועל הִדִּיר בימינו משמעות של 'מָנַע דבר מעצמו או מאחר', 'הרחיק את עצמו או את זולתו מדבר'. הפועל הִדִּיר במשמעות זו רווח בצירוף 'הִדִּיר רגליו מן' הקרוב לביטוי 'הוקיר את רגליו (מביתו של)' וכן בצירוף 'הִדִּיר שינה מעיניו' (במקור 'הִדִּיד שינה' מן השורש נד"ד).

לקראת סוף המאה העשרים החלו להשתמש במילה הַדָּרָה במדעי החברה כחלופה עברית למילה exclusion – הרחקה והוצאה של אנשים או קבוצות מן החברה הכללית. ניגודה הוא inclusion – כְּלִילָה (כך נקבע במילון למונחי סוציולוגיה בשנת תשע"ו). מהלכת גם החלופה הֲכָלָה ולעתים גם הַכְלָלָה. נעיר כי המונח הֲכָלָה משמש בתחום הפסיכולוגיה במשמעות 'היכולת לקבל את האחר על מכלול רגשותיו ותכונותיו' (באנגלית: containing). עוד היא משמשת בהקשר צבאי, אך אין זה מענייננו כאן.

אשר להגיית הפועל – צורות העבר כגון הִדִּיר נפתחות בתנועת i, וכמותן הִפִּיל, הִכִּיר, הִבִּיט, הִגִּישׁ, הִסִּיעַ. בהווה מַדִּיר בתנועת a, וכך גם מַפִּיל, מַכִּיר, מַבִּיט, מַגִּישׁ, מַסִּיעַ.

המילה הַדָּרָה שונה כמובן מן המילה הֲדָרָה מן השורש הד"ר המשמשת למשל בצירוף 'הדרת כבוד'. על פיה חידשה האקדמיה את המילה הַדְרָה כחלופה העברית של dignity: מכובדוּת ואצילות המוקרנות מאישיות האדם ואינן תלויות במעמד או במשרה רשמיים.