מילים בסולם הדרגות

מילים בסולם הדרגותשמות הדְּרגות בצבא הם דוגמה מאלפת למתן לבוש עברי מקורי למערכת שלמה של מונחים השאולה מן הלעז. הצורך בקביעת שמות הדרגות, שהתעורר בייחוד לקראת קוּם המדינה, היה יכול לבוא על סיפוקו בשאילת השמות כצורתם מלשונות זרות. אך הנאמנות לעברית הולידה סולם של דרגות עבריות – מהן לקוחות מן המקורות ומהן מחודשות.

המִדרג הצבאי מתחלק לשניים: דַּרגות החוגרים (מטוראי עד רב־נגד) ודרגות הקצינים (מסֶגֶן־משנה ומעלה). המילה חוֹגֵר לקוחה מן התנ"ך. במקורה היא מציינת את קשירת חגור החרב על המותניים, ומכאן גם את הלוחמים: "וְכָל מוֹאָב שָׁמְעוּ כִּי עָלוּ הַמְּלָכִים לְהִלָּחֶם בָּם וַיִּצָּעֲקוּ מִכֹּל חֹגֵר חֲגֹרָה וָמַעְלָה וַיַּעַמְדוּ עַל הַגְּבוּל" (מלכים ב ג, כא).

גם המילה קָצִין מקורה בתנ"ך. קָצִין הוא מנהיג – אם במלחמה, כגון בדברי זקני גלעד ליפתח: "לְכָה וְהָיִיתָה לָּנוּ לְקָצִין וְנִלָּחֲמָה בִּבְנֵי עַמּוֹן" (שופטים יא, ו), ואם בהקשרים אחרים, כגון "לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם, אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל" (משלי ו, ו–ז). יש הקושרים את המילה קָצִין למילים הערביות קַדַא (שָׁפַט) וקַאדִי (שופט).

הדרגות הצבאיות הבסיסיות הן טוּרַאי, סַמָּל, נַגָּד, סֶגֶן, סֶרֶן ואַלּוּף, והדרגות האחרות נוצרות בהוספת מילים דוגמת רַב־, תַּת־, רִאשׁוֹן, מִשְׁנֶה.
החייל הפשוט נקרא טוּרַאי משום שהוא עומד בטוּר, אחד מן השורה. שם זה הושפע כנראה מן הדרגה המקבילה ברוסית.
סַמָּל אינו אלא ראשי תיבות של 'סגן מחוץ למניין' (על פי האנגלית: non commissioned officer ובראשי תיבות NCO).
הצורה סֶגֶן היא מסורת הגייה אחרת של המילה סְגָן. בתנ"ך סְגָנִים הם מושלים ושליטים, ובלשון חכמים סְגָן או סֶגֶן הוא המשנֶה לכוהן הגדול. מקור המילה באכדית, ומאותו מקור התגלגלה ללשוננו גם המילה סוֹכֵן.

המילה נַגָּד חודשה במשקל בעלי המקצוע, וכמוה פַּקָּד במשטרה. השורש נג"ד במשמעות הובלה והנהגה מוכר מן המילה המקראית נָגִיד – שפירושה שליט – וכן מן הארמית של התלמוד.

חמשת סַרְנֵי פלשתים (הנזכרים למשל בשמואל א פרק ו) תרמו ללשוננו את הדרגה סֶרֶן. יש הסוברים שמילה זו – הנזכרת רק בהֶקשר של הפלשתים – קשורה למילה היוונית tyrannos (בצורתה העברית: טִירָן) שפירושה היסודי הוא מושל.

אַלּוּף בתנ"ך הוא מנהיג וראש של שבט או משפחה, כגון אלופי אדום הנמנים ברשימת יוחסין בספר בראשית. ייתכן שמשמעותה המקורית של המילה היא מעין 'שר אלף' – מי שממונה על אלף איש. ואולי אַלּוּף הוא ראש של אֶלֶף במשמעות 'משפחה', 'חלק משבט', כגון בדברי גדעון "הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי" (שופטים ו, טו) ובביטוי "רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר א, טז ועוד). בתקופות מאוחרות יותר שימשה המילה אַלּוּף תואר כבוד לגדול בתורה ובהמשך גם תואר שְׂרָרָה ואצולה, כגון בסיפורו הידוע של ביאליק 'אלוף בַּצְלוּת ואלוף שׁוּם'. המילה אַלּוּף רווחת בימינו גם במשמעות של champion – מנצח בענף של ספורט, וכן במשמעות של 'אדם המצטיין בתחום מסוים'.

לא באחת נוצרה רשימת שמות הדרגות. במסמכים של ועד הלשון נמצאו הצעות אחרות, ובהן שר עשרה (טוראי ראשון), שר עשרים (רב טוראי), שר חמישים (סמל), נַגָּשׂ (סמל), מִשְׁנֶה (סגן).

לצד הדרגות הצבאיות נקבעו בראשית שנות המדינה שמות דרגות גם במשטרה, בשירות בתי הסוהר ובשירותי הכיבוי וההצלה, וכולם עבריים מקוריים.

כתבו: רונית גדיש ותמר כץ

קובץ מעוצב (להדפסה)