איור שופר

יום כיפור ויום הכיפורים

שמו הקדום של היום הוא יום הכיפורים. בספר ויקרא נאמר: "אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא" (ויקרא כג, כז). גם בלשון חכמים שמו של היום הוא יום הכיפורים, כגון "יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה" (משנה יומא ו, א). אף מסכת יומא במשנה ובתלמוד – העוסקת בהלכות יום הכיפורים – קרויה בכמה כתבי יד 'מסכת כיפורים'.

בפיוט הקדום החל רווח גם הצירוף יום כיפור לציון יום הצום, וכן צום כיפור. כך אנו מוצאים בפיוט המפורסם 'וּנְתַנֶּה תוקף', שככל הנראה חיברו הפייטן ינַּיי בן המאה השישית: 'בראש השנה ייכתבון וביום צום כיפור ייחתמון'. צירופים אלו החלו לשמש בתפוצה רחבה בימי הביניים לצד יום הכיפורים (או 'יום כיפורים', למשל בתפילת כל נדרי).

צורות רבים משמשות לעיתים להבעת מושג מופשט, למשל בצירופים 'ליל שימורים', 'ילד שעשועים' (שניהם מן המקרא). למעשה אין הבדל משמעות בין שתי הצורות כיפורים לכיפור, והן מצטרפות לזוגות נוספים של רבים ויחיד המשמשות באותה משמעות, כגון ניחומים וניחום (אבלים), תחנונים ותחנון, געגועים וגעגוע.

בלשונות היהודים משמשת צורת היחיד – יום כיפור (יידיש) או כיפור סתם (ערבית יהודית ולדינו, לצד כינויים נוספים), ומכאן השימושים הרווחים בימינו. בדיבור גבוה או בכתיבה נעשה שימוש גם בשם הקדום – יום הכיפורים.