צדק וצדקה

צדק וצדקה "רוצים צדק, לא רוצים צדקה", קראו המפגינים בכיכר. בקריאה זו מוצגות המילים צדק וצדקה כבעלות משמעות שונה ואולי אף מנוגדת, שכן באין צדק בחברה – רב הצורך בצדקה.

אך לא תמיד היה הבדל משמעות בין שתי המילים. למעשה ביסודן הן קרובות מאוד, ואולי אף נרדפות. לפיכך נמצא אותן בהקשרים דומים, כגון "כַּאֲשֶׁר הָלַךְ לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה וּבְישְׁרַת לֵבָב עִמָּךְ" (מלכים א ג, ו); "הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ" (תהלים טו, ב). כפי שאפשר ללמוד מן המילים המקבילות בפסוקים אלו ואחרים, שתיהן מציינות עקרונות מופשטים מתחום היושר והאמת, הטוב והחסד.

מקבילה רווחת במיוחד לצדק וצדקה בתנ"ך היא המילה משפט, וגם היא כמותן משמשת לעיתים קרובות במשמעות של עיקרון מופשט: "הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק וַעֲלִיּוֹתָיו בְּלֹא מִשְׁפָּט" (ירמיהו כב, יג), "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" (ישעיהו א, כז).

עשיית הצדק והמשפט המקראיים כרוכה לעיתים קרובות בעזרה לעניים ולמדוכאים ובהצלתם מיד עושקיהם. כך למשל אנו מוצאים בתהלים: "שִׁפְטוּ דַל וְיָתוֹם, עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ. פַּלְּטוּ דַל וְאֶבְיוֹן, מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּילוּ" (פב, ג–ד).

אף שהמילים צדק וצדקה נושאות משמעות משותפת – כפי שראינו – החוקרים מצביעים על הבדל ביניהן: המילה צדק מציינת בעיקר את הערך העליון המופשט, ואילו צדקה מציינת במקרים רבים מעשה טוב מסוים או מכלול של מעשים טובים. לצדק אין צורת ריבוי, ואילו צְדָקוֹת יכולות להיות רבות. לעיתים צדקה פירושה זכות: "וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת" (דברים ו, כה), ואילו צדק הוא האידיאל המשפטי המופשט: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, טו).

בספרות חז"ל נתייחדה המילה צדקה לציון מתן נדבה לנזקקים, ואנו מוצאים בה צירופים כגון 'גבאי צדקה' (מי שאוספים את הכסף שנועד לעניים), 'מחלקי צדקה' ו'קופה של צדקה'. את ניצניה הראשונים של משמעות זו אפשר למצוא בספרות המקראית המאוחרת, ונראה שיסודה בשימוש במילה צדקה לציון עשיית מעשה טוב ואולי גם בקשר שבין ערך הצדק ובין הצלת הנדכאים.

יפה לראות כי דרשות של חז"ל על פסוקים שבאות בהם מילים מן השורש צד"ק (ובהן אף צֶדֶק) מתבססות לעיתים קרובות על המשמעות המאוחרת של צדקה – נדבה לנזקקים. כך למשל נאמר בתלמוד הבבלי: "אדם נותן פרוטה לעני – זוכה ומקבל פני שכינה. שנאמר: אני בצדק אחזה פניך" (בבא בתרא י ע"א).

בימינו המילה צדקה משמשת במשמעות שהורישה לנו לשון חז"ל, חוץ מבצורות הנוטות המשמשות גם במשמעות של נכונוּת וחפּות ('הוּכחה צדקתו'). לצידה משמשות גם נדבה ותרומה.

וכיצד תואר מתן צדקה לעניים בתנ"ך? בתנ"ך אין מילה מיוחדת לעניין זה, ואנו מוצאים שימוש בביטויים כלליים כגון "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ" (דברים טו, י), "פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ" (דברים טו, יא), "כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן" (משלי לא, כ). במגילת אסתר – המאוחרת יותר – נזכר הצירוף "מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים" (ט, כב). ולוואי שלא ניזקק לכל אלה.

נסיים בדברי הנביא:

"הַרְעִיפוּ שָׁמַיִם מִמַּעַל, וּשְׁחָקִים יִזְּלוּ צֶדֶק, תִּפְתַּח אֶרֶץ וְיִפְרוּ יֶשַׁע, וּצְדָקָה תַצְמִיחַ יַחַד…"  (ישעיהו מה, ח).

כתבה: תמר קציר (כץ)

קובץ להדפסה