לפיד

מאת גבריאל בירנבאום

כולנו מכירים את שירם היפה של אהרן זאב ומרדכי זעירא, המושר בעיקר בחנוכה: אנו נושאים לפידים/ בלילות אפלים/ זורחים השבילים מתחת רגלינו…

מהו לפיד? לנו היום אין ספק במשמעותו, וכמעט כולנו נשאנו לפיד – מוט שקצהו בוער – בצעדה או בתהלוכה כלשהי. גם בתנ"ך הלפיד מציין גוף בוער. כולנו זוכרים את לפיד האש שעבר בברית בין הבתרים של אברהם, את הלפידים ואת קול השופר ממעמד הר סיני, וגם את הלפידים שהכניס שמשון – באופן אכזרי למדי – בין זַנבות השועלים.

במילונים אחדים תמצאו גם לפיד מוזר אחר: הביטוי לַפִּיד בּוּז, שמשמעותו הבעת בוז. מקור הביטוי בספר איוב: "לַפִּיד בּוּז, לְעַשְׁתּוּת שַׁאֲנָן" (יב, ה). אבל שימוש זה מקורו כנראה בטעות: אין כאן לַפִּיד אלא לַ+פִּיד, כלומר ל' השימוש + המילה פִּיד הנדירה, שמשמעותה 'אסון'; איוב מתלונן שהאנשים השאננים והשלווים בזים לחלשים שתְקָפָם אסון.

מקור המילה לפיד אינו ידוע. בכמה ניבים ארמיים מופיעה המילה המקבילה למפד, והדבר פיתה כמה חוקרים לראות כאן קשר עם lampas ביוונית, הלא היא lamp באנגלית ובשפות אחרות, אבל ייתכן שרק מקרה לפנינו.

ונחתום בדבורה אשת לַפִּידוֹת: האם לפידות הוא שם בעלה של דבורה? זה כנראה פשט הכתובים, ויש (גם בין הפרשנים המודרניים) אפילו שזיהו את לפידות עם ברק, שהרי משמעויות השמות קרובות. אבל המדרש מציע פירוש אחר: "מאי אשת לפידות? – שהייתה עושה פתילות למקדש" (בבלי, מגילה יד ע"א). במרוצת הדורות קיבל הביטוי משמעות נוספת: כינוי לאישה בעלת מעלות, וכפי שפירש בעל "מצודת דוד": "אשת חיל, זריזה במעשיה כלפיד אש, והוא עניין מליצה, וכאשר יאמרו הבריות".