ישליו אוהבייך

"שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָים יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ" – כך מברכים עולי הרגל את העיר ואת יושביה במזמור תהלים קכב. "שאלו שלום ירושלים" – דִּרשו את שלומה של העיר. ומה פירוש "ישליו אוהביך"? אוהבייך יִשְׁלְווּ, יהיו שלווים. המילים שָׁלֵו ושַׁלְוָה שייכות לשורש של"ו, והפועל יִשְׁלָיוּ – לשורש של"י. שורשים אלו מתחלפים ביניהם, וככל הנראה של"ו הוא השורש המקורי.

המשמעות הכללית של השורש של"ו / של"י היא מנוחה ורוגע. בתנ"ך באה פעם אחת הצורה שַׁלְוִי שפירושה שַׁלְוָתִי: "וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם" (תהלים ל, ז), וככל הנראה מדובר בנטייה של המילה שֶׁלֶו. מילה נוספת שאולי שייכת לענייננו היא שֶׁלִי: יואב שר צבאו של דוד הטה את אבנר בן נר מדרכו כדי לדבר אתו בַּשֶּׁלִי (שמואל ב ג, כז), ורד"ק מפרש 'בשלי' – בשלום, מלשון ישליו. וגם אַשְׁלָיָה מן השורש הזה – שקט שיסודו בטעות, תקוות שווא. המילה אַשְׁלָיָה חדשה היא, אך היא מבוססת על הפועל הִשְׁלָה שמקורו בתנ"ך. פועל זה בא בסיפור האישה שאלישע החיה את בנה (מלכים ב ד, כח): "לֹא תַשְׁלֶה אֹתִי", היא אומרת כשהיא מבקשת מאלישע שלא יעורר בה תקוות שווא.

יִשְׁלָיוּ היא צורת הפסק, כמו יֶחֱסָיוּ(ן) לעומת יֶחֱסוּ, יִשְׂמָחוּ לעומת יִשְׂמְחוּ. אילו הייתה כאן צורה רגילה היינו מוצאים יִשְׁלוּ, כמו יִבְנוּ ויִרְאוּ, בהשמטת היו"ד השורשית. צורת הפועל המיוחדת יִשְׁלָיוּ באה גם בלשונם של הסופרים בעת החדשה. מנדלי למשל, בסיפורו 'בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה', משלב אותה בלשונו המליצית והמשעשעת: "הנני רובץ לי על ארבע שוקט ובוטח, ישליו כלי המחשבה" – כלומר: כלי המחשבה שָׁלְווּ ונחו, חדלו מפעולתם. כאן המילה ישליו מתארת מצב, ואילו בַּמזמור בתהלים היא צורת איווי, ועניינה תקווה ומשאֶלֶת לב.

בברכתם של עולי הרגל באות המילים יִשְׁלָיוּ ושַׁלְוָה לצד מילים בעלות צליל דומה לתפארת השיר והמליצה: "שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ. יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ".

כתבה צופי שקלים