מהי המילה הארוכה בעברית

hamila haarukaכדי לענות על השאלה מהי המילה הארוכה ביותר בעברית יש להגדיר למה מתכוונים כשאומרים 'מילה'. אם הכוונה לכל רצף של אותיות הכתובות בלי רווח ביניהן והנושאות יחד משמעות מסוימת, אזי יש בעברית מילים ארוכות למדיי, כגון וכשבזרועותיהם, ולכשתתמרמרנה. במילים אלו נוספו אותיות שימוש בראש המילה היסודית וצורני נטייה (צורן הרבים וכינוי השייכות) בסופה. בשפות אחרות (אנגלית למשל) רצף זהה במשמעות נכתב בכמה מילים. למשל, בעברית נוכל לומר במילה אחת וּכְשֶׁיֵּאָכֵל, ואילו באנגלית נזדקק לשם כך לחמש מילים: and when it is eaten.

אם השאלה היא על מילים שהן עצמן ערכים מילוניים, ללא אותיות שימוש וללא צורני נטייה, קשה למצוא מילים עבריות ארוכות. העברית, ובעיקר לשון המקרא, מבוססת על שורשים ותבניות (משקלים במערכת השם ובניינים במערכת הפועל), ורוב השורשים הם בני שלוש אותיות בלבד. המילים הארוכות ביותר שיכולות להיווצר בדרך זו הן מילים משורשים מרובעים בתבניות ארוכות יחסית, כגון התגלגלות.

בלשון חכמים ובלשון ימי הביניים ועוד יותר בעברית החדשה נעשה השימוש בצורני גזירה שכיח יותר בעברית. שלא כתבנית, שבתוכה משולבות אותיות השורש, צורני הגזירה נוספים למילה קיימת, ולפיכך עשויים ליצור מילים ארוכות יחסית. למשל: עיתון + ־ַאי + ־וּת = עיתונאות. סמכות + ־ן + ־וּת = סַמְכוּתָנוּת. ואולם צורני הגזירה העבריים קצרים יחסית, ולכן הוספתם לערך עברי קיים איננה יוצרת מילה ארוכה בהשוואה למילים ארוכות בשפות אחרות. צורנים המצטרפים למילים בראשן נכתבים לרוב בתיבה נפרדת, כגון 'בין־עירוני'.

בעברית החדשה נוצרות מילים גם בדרך של הלחם, כגון מדרחוב ומחזמר. אך גם אלה לא יוצרות מילים ארוכות מאוד.
אחת הסיבות העיקריות לאריכותן של מילים בשפות אחרות לעומת מילים בעברית היא נוהג הכתיבה: בלשונות אירופה צירופי מילים נכתבים לעתים קרובות במילה אחת, ואילו הצירוף העברי המקביל נכתב בשתי מילים. לדוגמה, בגרמנית ובאנגלית כותבים kindergarten במילה אחת ואילו המקבילה העברית נכתבת בשתי מילים: גן ילדים.

למעשה רוב הערכים המילוניים הארוכים בשפה העברית אינם ערכים עבריים מקוריים, אלא מילים שאולות, כגון אנדרלמוסיה (מילה יוונית שנשאלה לעברית בלשון חז"ל), אנציקלופדיה, גאומורפולוגיה, תרמואלקטרומוטורי, אינטרדיסציפלינריוּת. גם המילה הארוכה ביותר בתנ"ך – וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים (אסתר ט, ג) – איננה מילה עברית במקורה, אלא מילה פרסית.