אָמָּן ואֻמָּן

המילים אָמָּן (ההגייה: אוֹמן) ואֻמָּן הן ביסודן אותה מילה. מקורן במילה האכדית ummânu שפירושה בעל מלאכה מנוסה וגם אדם העוסק במלאכת מחשבת. בתנ"ך המילה באה פעם אחת בלבד וניקודה אָמָּן: "חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן" (שיר השירים ז, ב). בכמה מנוסחי הדפוסים של התנ"ך היא מנוקדת בחטף קמץ: אֳמָן. בלשון חכמים רגילה יותר הצורה אֻמָּן באותה משמעות.

העברית החדשה ניצלה את קיומן של שתי הצורות העתיקות כדי להבחין בין המשמעויות: אֻמָּן (בלא ניקוד: אומן) הוא 'בעל מלאכה', 'מומחה במלאכתו', ואָמָּן (בלא ניקוד: אמן) הוא artist – יוצר, כגון צייר, פסל, מוזיקאי, שחקן וסופר. מכאן שאֻמָּנוּת ‏היא 'עבודה', 'מלאכת כפיים', ואילו אָמָּנוּת (ההגייה: אוֹמנות), על פי חידושו של אליעזר בן־יהודה (אצלו בניקוד אֳמָנוּת), היא 'פעילות יצירתית בעלת ערך אסתטי', art בלעז.

האקדמיה ללשון העברית סמכה את ידיה על הבחנה זו.