חֵמָר וחֹמֶר

רבים משתמשים במילה חֵמר במשמעות clay, אדמה המשמשת לקדרות – במקום במילה חומר. ואולם מן המקרא עולה כי חֵמָר לעצמו וחֹמֶר לעצמו: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר" (בראשית יא, ג).

אין ספק שבמקרא 'חומר' הוא סוג של אדמה המשמשת לעשיית כלים, כפי שמתאר ירמיהו: "וָאֵרֵד בֵּית הַיּוֹצֵר וְהִנֵּה הוּא עֹשֶׂה מְלָאכָה עַל הָאָבְנָיִם. וְנִשְׁחַת הַכְּלִי אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה בַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר וְשָׁב וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּלִי אַחֵר כַּאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינֵי הַיּוֹצֵר לַעֲשׂוֹת. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמוֹר: הֲכַיּוֹצֵר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל".

המילה חֵמָר פירושה 'אספלט', 'ביטומן', המצוי באזור ים המלח, וכך גם נאמר בספר בראשית "וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר" (יד, י).

אבל המשמעות הרחבה מאוד שקיבלה המילה 'חומר' במהלך הדורות – החל ביסודות ותרכובות שמהם עשויים גופים, המשך בטקסטים ומידע (חומר לבחינה, חומר רקע), וכלה בכל מה שהוא ההפך מרוח – מקשה על השימוש במילה זו לַחומר המסוים שממנו עושים כלים. למשבצת הזאת נכנסה המילה חֵמָר – בהשפעת דמיון הצליל וכנראה גם בהשפעת פירושיה ושימושיה בעברית שלאחר המקרא. מילה זו כמעט שאינה משמשת כיום במשמעותה המקורית, שכן המונחים המשמשים הם הלעזים אספלט וביטומן.

אפשר אפוא ללמד זכות על מי שיוצרים כלים בחֵמָר, אבל זכות גדולה יותר יש למקפידים ליצור אותם בחומר.

עוד על שתי המילים, על משמעותן בתולדות לשוננו ועל היחס ביניהן, ראו בהרחבה במאמרו של גד בן־עמי צרפתי "'חומר' ו'חמר'".