Share on FacebookTweet about this on TwitterEmail to someonePrint this page

מושא העבֵירה או נשוא העבֵירה?

העוסקים בתחום המשפט תוהים לא אחת אם יש לומר 'מושא העבֵירה', 'מושא תיק זה' או 'נשוא העבֵירה', 'נשוא תיק זה'. שאלה זו נדונה בוועדה למונחי משפט של האקדמיה ונקבע שבהקשר זה יש לנקוט 'מושא' ולא 'נשוא'.

שני המונחים 'נשוא' ו'מושא' לקוחים מתחום התחביר ומצטרפים אל המונח 'נושא': 'נושא' הוא סובייקט בלעז, 'נשוא' הוא פרדיקט, ו'מושא' מתרגם את המילה אובייקט.

המונח הלועזי אובייקט משמש גם בהקשר המשפטי במבנים המודגמים לעיל, ועל כן המונח 'מושא' הוא שנקבע כמונח העברי התקני בהקשר המשפטי.

נציין שבשימוש הכללי משמשת בהקשרים דומים המילה 'נושא'.

מושא העבירה לשם בנקבה

נשאלנו אם צירופים כמו 'מושא העבירה', 'מושא הדיון' נוטים לנקבה כאשר הם מתייחסים לשם ממין נקבה. תשובתנו היא שאף כי מדובר בצורת בינוני, הנוטה בדרך כלל לפי מין, הרי מדובר בצירוף מופשט ולכן הוא נשאר בצורתו היסודית. דומה המילה 'מושא' בהקשר זה למילה 'נושא', שאף היא צורת בינוני. כשם שלא נטה את המילה 'נושא' לנקבה במשפט  "החלטה זו היא נושא הדיון" (ולא "נושאת הדיון"), כך לא נטה את המילה 'מושא' לנקבה במשפט כמו 'הדירה מושא הדיון הוחזקה ברשות'.