הנר בקצה המנהרה

הנר בקצה המנהרההנרות דולקים בימינו בעיקר בהקשרים טקסיים מסורתיים: נרות חנוכה, נר של שבת ויום טוב, ולהבדיל – נר נשמה. מטבע הדברים בימי קדם היה הנר כלי תאורה מרכזי אשר דלק בכל בית, וצורה אחרת הייתה לו: לא גליל של שעווה, כי אם כלי קיבול, עשוי על פי רוב חרס, ובו פתילה הדולקת בשמן.

המילה נֵר גזורה מן השורש נו"ר, המציין אור ואש. מילה נוספת משורש זה היא מְנוֹרָה. בעת העתיקה הייתה המנורה כלי שהתקינו עליו נרות: "עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי ה' תָּמִיד" (ויקרא כד, ד). עם התפתחות הטכנולוגיה בעת המודרנית נפרדה המנורה מן הנרות, וקיבלה בנות לוויה חדשות מן השורש נו"ר: נוּרָה ונוּרִית.

השורש נו"ר משותף לכמה מן הלשונות השמיות. המילה הארמית נוּר מופיעה שבע־עשרה פעמים בספר דניאל, בין השאר בצירופים נְהַר דִּי נוּר ('נהר של אש' ויש מפרשים 'אור של אש') ושְׁבִיבִין דִּי נוּר ('שביבים של אש'). דומה להם הצירוף זיקוקין דנור הנזכר בתלמוד. פירושו המילולי הוא 'ניצוצות של אש', אך בימינו הוא משמש במשמעות חדשה: אורות צבעוניים המתפוצצים באוויר בטקסים חגיגיים.

גם שם הפרח נוּרִית מתקשר לכאן: כאשר נקבעו שמות עבריים לצמחי ארץ ישראל בראשית המאה העשרים, חודש השם נוּרִית הן על פי השם הארמי נוּרִיתָא (שמקורו אינו ברור), הן בהתאמה לאחד ממיני הנורית הנפוצים והבולטים בארץ – נורית אסיה – הפורחת בצבעי האש: אדום, צהוב וכתום.

אחיו של השורש נו"ר הוא השורש נה"ר. אליו שייכים המילה המקראית נְהָרָה (איוב ג, ד) שפירושה 'אור' והפועל נָהַר (ישעיה ס, ה ועוד) שפירושו 'זָרַח'. בלשון חז"ל נָהִיר ('בהיר', 'ברור'), ובעברית החדשה נְהִירוּת ('בהירות'), הִנְהִיר ('הבהיר') ועוד. יש הקושרים לשורש זה את המילה מִנְהָרָה הנזכרת בשופטים ו, ב: "מִפְּנֵי מִדְיָן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְהָרוֹת אֲשֶׁר בֶּהָרִים וְאֶת הַמְּעָרוֹת וְאֶת הַמְּצָדוֹת". וכותב רד"ק בפירושו ל'מנהרות': "כמו מערות, ויש להם חלון למעלה שתכנס ממנו האורה ומפני זה נקראו מנהרות". לשורש נה"ר שייך גם הביטוי לשון סגי נהור (דברים הנאמרים באירוניה ובכוונה מהופכת) על פי הכינוי הארמי סגי נהור (מילולית: 'רב אור') שניתן לאדם עיוור.

הנר הדליק בלשוננו כמה ביטויים:
נרו יאיר הוא איחול לאדם שיזכה להאריך ימים.
מי שמחפש בנרות מחפש חיפוש מדוקדק במיוחד, על פי הכתוב בצפניה א, יב: "וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלִַ‌ִם בַּנֵּרוֹת…". נר לרגלו של אדם הוא עיקרון המנחה אותו בדרכו, על פי הכתוב בתהלים קיט, קה: "נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי". כמדליק נר מנר (מדרש תנחומא פינחס יא) הוא משל למי שעושה טובה לאחרים ובעצמו אינו מפסיד דבר, שכן אורו של הנר איננו נגרע כשמדליקים ממנו נר אחר. דומה לכך הביטוי נר לאחד נר למאה (בבלי שבת קכב ע"א) המציין דבר המשמש אדם אחד או אנשים מעטים, אך יכול לשמש אנשים רבים.

כתבה: תמר קציר (כץ) | איירה: דינה שר־רהט

קובץ להדפסה