לשפוך אור על נוגה

לשפוך אור על נוגהלשוננו עשירה בשורשים הקשורים לתחום האור, ובהם זרח, בהק, נצץ ונצנץ, בהר, זהר, ברק, קרן. אליהם מצטרף השורש נגהּ אשר ממנו גזורים השם נֹגַהּ (בלי ניקוד: נוגה) והפעלים נָגַהּ והִגִּיהַּ.

המילה נֹגַהּ והפועל נָגַהּ באים בתנ"ך – בספרות הנביאים ובספרות החכמה – בעיקר בהקשרים שיריים, למשל: "לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָךְ, וְהָיָה לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ" (ישעיהו ס, יט); "הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל, יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם" (ישעיהו ט, א). נֹגַהּ משמעו 'אור', ונָגַהּ משמעו 'האיר'. לשם המופשט נוגה אף יש צורת רבים – נגוהות (ישעיהו נט, ט), בדומה לבוהן–בהונות.

מה הקשר בין נוגה במשמעות 'אור' שבתנ"ך ובין כוכב הלכת נוגה?
בספר יואל נקשרת המילה נוגה לכוכבים: "שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם" (ב, י; ד, טו). אבל רק בספרות חז"ל נתייחדה מילה זו לציון כוכב הלכת הבהיר ביותר במערכת השמש (וֵנוּס). נוגה נראה בזוהרו בשעות הערב או לפנות בוקר, ולפיכך חשבו הקדמונים שמדובר בשני כוכבים שונים. ייתכן שהשמות המקראיים אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר (תהלים כב, א) והֵילֵל בֶּן שַׁחַר (ישעיהו יד, יב) מכוונים גם הם לכוכב לכת זה. יופיו וזוהרו של כוכב נוגה מוזכרים בפיוט "מראה כהן" המושר בחלק מן הקהילות בסוף סדר העבודה בתפילת יום הכיפורים. בפיוט זה מתואר הדרו של הכהן הגדול בצאתו מבית קודש הקודשים בשלל דימויים, ובהם: "כְּכוֹכַב הַנֹּגַהּ בִּגְבוּל מִזְרָח – מַרְאֵה כֹהֵן".

בימינו השם נוגה רווח כשם פרטי, והוא מצטרף לשמות פרטיים אחרים מאותו תחום משמעות: אוֹר, זִיו, הִלָּה, זֹהַר וכן השמות הנגזרים אוֹרִי, אוֹרִית, זִיוָה, יָהֵל, יִזְהָר ועוד. נֹגַהּ כשם פרטי בא כבר במקרא – כשם של בן. כיום הוא בעיקר שם של בת – כנראה בגלל הסיומת a האופיינית לשמות ממין נקבה. ואולם המילה נֹגַהּ (בה"א עיצורית) היא שם ממין זכר בדיוק כמו רֹגַע, שֹׂבַע, טֹרַח.

מן השורש נג"הּ נגזר פועל בבניין הפעיל – הִגִּיהַּ וכן שם הפעולה הַגָּהָה (הנו"ן השורשית נבלעת בדגש בגימ"ל). הגיה בימינו פירושו 'בדק בדיקה מדוקדקת של טקסט ותיקן טעויות שנפלו בו'. משמעות זו מתגלגלת משימושו של הפועל בלשון חכמים. בדיון בתלמוד על כתיבת ספר תורה נאמר: "אם הגיה בו [בספר התורה] אפילו אות אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו כתבו" (בבלי מנחות ל ע"א). לפי אחת הדעות הכוונה היא לחידוש כתיבן של אותיות מטושטשות כדי שתהיינה ברורות, מאירות. פירוש זה קושר היטב את הפועל הגיה אל המשמעות הבסיסית של השורש נגהּ – 'אור'. הקשר בין אור ובין דבר ברור ומובן מוכר לנו גם מן המילים בְּהִירוּת, הַבְהָרָה והֶאָרָה וכן מן הצירופים 'ברור כשמש' ו'לשפוך אור'.

כתבו: רונית גדיש ותמר קציר | אירה: דינה שר־רהט

קובץ מעוצב (להדפסה)