כותרת: מילים נרדפות רק מתקופות שונות זאת (לשון מקרא) זו (לשון חז״ל) אינני (לשון מקרא) איני (לשון חז״ל) אלה (לשון מקרא) אלו (לשון חז״ל) איך (לשון מקרא) כיצד (לשון חז״ל) איפה (לשון מקרא) היכן (לשון חז״ל) פה (לשון מקרא) כאן (לשון חז״ל)

זאת וזו, אלה ואלו

כינויי הרמז זאת וזו (בחולם, כלומר בתנועת o) נרדפים, כלומר אין הבדלי משמעות ביניהם. הכינוי זאת מלשון המקרא (בעיקר ביידוע, כגון 'האישה הזאת', אבל יש גם גֶּפֶן זֹאת בלא יידוע בתהלים פ, טז) והכינוי זו מלשון חכמים. ואולם גם הצורה זֹה (בה"א) מצויה במקרא פעמים אחדות, בעיקר בספר קהלת.

כינויי הרמז אלה ואלו נרדפים גם הם; האחד מלשון המקרא (בעיקר ביידוע: 'האנשים האלה', 'הדברים האלה' וכדומה) והאחר מלשון חכמים.

יש המקפידים להוסיף יידוע כאשר בוחרים בכינויים מן המקרא, למשל האישה הזאתהאנשים האלה ולא 'אישה זאת', 'אנשים אלה'. בלשון חכמים מוצאים דרכי ניסוח אחדות, כגון אישה זו (הניסוח הנפוץ), האישה הזואנשים אלו (הניסוח הנפוץ), האנשים האלוהאנשים הללו.

מכל מקום אין במקורות כל יסוד לשימוש בכינוי 'אלה' לזכר ובכינוי 'אלו' לנקבה. יוסף קלוזנר הציע ליצור את ההבחנה הזאת, אבל הרעיון לא יצא מגדר הצעה פרטית.