Share on FacebookTweet about this on TwitterEmail to someonePrint this page

פנייה המיועדת לגבר וגם לאישה

לא פעם אנו נשאלים כיצד לנסח מסמכים – כגון שאלונים, הוראות והנחיות, תקנות, תעודות ושאר טפסים – המכוונים גם לגבר וגם לאישה. עיון במקורות מלמד שהפנייה לזכר יפה גם לנקבה. כך למשל הציווי המקראי "כבד את אביך ואת אמך" חל גם על הנשים; התמרורים 'האט', 'עצור' וכיוצא בהם חלים גם על נהגוֹת; לשון החוק הכתובה בזכר יחיד אינה מוציאה את הנשים מכלל החייבים בו.

כידוע, בעברית צורת הזכר היא הצורה הסתמית, הלא מסומנת. המשפט 'הקורא לא יוכל להבין זאת' מכוון גם לקוראת, ואילו המשפט 'הקוראת לא תוכל להבין זאת' מוציא את הקורא הזכר.

עם זאת ברור שלפנינו התנגשות בין מנהג הלשון, שספק אם אפשר לשנותו, ובין צורך חברתי שאין לזלזל בחשיבותו. ועדת הדקדוק של האקדמיה לא התעלמה מן הצורך הזה והציעה לנקוט לשון רבים בפנייה המכוונת הן אל נשים הן אל גברים. כמובן אין בכך פתרון מלא, כיוון שצורות הרבים – הן בפעלים הן בשמות – אינן אלא צורות זכר.

נשאלת השאלה אם אפשר להשתמש גם בדרך הרווחת במודעות 'דרושים' שבה מציינים את כפל המין על ידי לוכסן (מהנדס/ת, מתכנת/ת וכיו"ב). קשה להמליץ על דרך זו: נוסף על כך שהיא מסורבלת ועלולה להקשות על הקריאה, היא יוצרת לעיתים צורות לשון בלתי אפשריות. לדוגמה: "איש/ת פרסום" מחייבת את הקריאה 'אִישַׁת פרסום' (במקום 'אֵשֶׁת־'); "כתוֹב/י" מחייבת את הקריאה 'כְּתוֹבִי' (במקום 'כִּתְבִי'). שיטת הלוכסנים יוצרת גם בעיה גרפית כאשר צורת הזכר מסתיימת באות סופית (מוסמכ/ת, ציינ/י וכדומה).

אפשר להציע שבמסמכים רשמיים, כגון תעודות של מוסד אקדמי, יוכנו שתי תבניות – אחת לנשים ואחת לגברים.