הן יִהְיוּ או הן תִּהְיֶינָה – נוכחות ונסתרות בעתיד ובציווי

הצורות המיוחדות לנקבה רבות בעתיד ובציווי – בסיומת ־נָה – היו סדירות בלשון המקרא הקלסית – בתורה ובנביאים, למשל "וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם" (מלכים ב ב, כד). בספרי המקרא מתקופת הבית השני כבר יש עדויות לשימוש בצורת הזכר כשהכוונה לנקבות, למשל במגילת אסתר (א, כ): "וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן". בלשון חכמים צורת הזכר היא דרך המלך, כגון: "הַבָּנִים יִרָשׁוּ וְהַבָּנוֹת יִיזּוֹנוּ" (משנה, כתובות ד, ו; הניקוד על פי כתב יד קאופמן). מן הממצאים שבמקורות עולה אפוא ששתי האפשרויות תקניות.

עם זאת חשוב שדוברי העברית בני ימינו יכירו גם את הצורות הקלסיות כגון תִּרְאֶינָה, תִּלְבַּשְׁנָה, הנדירות בלשון הדיבור בעברית בת ימינו. על כן המורים מדגישים את הצורות האלה בהוראה.