בימים אלו (אלול תשע”א) מלאו תשעים שנה להולדתו של הסופר משה שמיר (תרפ”א–תשס”ד, 1921–2004), מסופרי דור תש”ח וחתן פרס ישראל לספרות לשנת תשנ”ח (1988).
משה שמיר נבחר לחבר יועץ של האקדמיה ללשון העברית בב’ בתמוז תשי”ט (1959) ופרש מחברות בשנת תשכ”ז (1967) – אחרי מלחמת ששת הימים – כדי לייחד את רוב עתותיו לפעילות פוליטית ופובליציסטית למען ארץ ישראל השלמה.
שמיר כיהן כחבר כנסת מטעם הליכוד בכנסת התשעית (1977–1981) והיה ממייסדי תנועת ארץ ישראל השלמה. בחודש ניסן תש”ם (אפריל 1980) הוא הגיש הצעה לחוק יסוד הלשון העברית מטעם סיעת התחייה – ברית נאמני ארץ ישראל.
בדברי ההסבר להצעתו מעל דוכן הכנסת ציין שמיר שראוי לה ללשון העברית “אחד מעמודי התווך של גאולת ישראל בדורנו” וראוי לה למדינת ישראל שמעמד העברית ייקבע בחוק יסוד בלא לפגוע “בלשון המיעוטים ובזכויותיהם”. הוא גרס שיש לאושש את מעמד העברית בחוק אשר לא ייפול בחשיבותו מחוק השבות, מחוק ההסתדרות הציונית, וכיוצא באלה. הוא קבע ש”יש להציב סכר שיעצור את השתלטות הלעז באמצעות חקיקה שתחזק ותבסס את מעמד העברית בכל תחומי החיים בארץ”.
שמיר סבר שאין להיכנס לתחום הפרט אלא רק לבסס את מעמד הלשון בתחום הציבורי. סעיפי הצעתו הופנו כולם אך ורק לרשות הרבים, להיבטים הממלכתיים, כי רק שם צריך לחול החוק במלואו. הוא הציע לדבב מאנגלית לעברית את כל הסרטים המוקרנים בבתי הקולנוע ובטלוויזיה הממלכתית. מאחר שאנגלית היא הלשון הנשמעת ביותר, היא גם משפיעה וחודרת יותר וסכנתה רבה יותר. בעניין זה נתלה שמיר במציאות בגרמניה, בצרפת, באיטליה ובארצות הברית שבהן נוהגים לדבב סרטים. אשר לשלטיהם של בתי עסק ושל הפרסומות, שמיר תבע להוסיף נוסח עברי מלא של כל הכתוב בהם בשפה זרה, והנוסח העברי ישתרע על פני מחצית השלט לפחות.
שמיר גרס שההתפתחויות בלשון הן “מד־חום של תהליכים חברתיים, רוחניים ותרבותיים”. הוא ראה בבריחה מן הלשון העברית הכנה תת־תודעתית לירידה מן הארץ על ידי יצירת אידאל המזהה את הטוב עם הלועזי. הוא סבר אפוא שניתן לשנות בחקיקה, “באופן מלאכותי את מראה העיר, את מראה הרחוב”.
הדיונים בהצעת החוק נפסקו בשנת תשמ”א (1981) בשל חופשת חג הפסח. הם לא התחדשו במושב הבא של הכנסת שהיה קצר מאוד בשל פיזור הכנסת ועריכת בחירות חדשות. מאחר ששמיר לא כיהן בכנסת העשירית, הצעתו ירדה מעל סדר היום.
לפי העברית בראי המדינה מאת נתן אפרתי, ירושלים תש”ע, עמ’ 116–124
הצעת חוק יסוד: הלשון העברית, תש”ם, 1980 (הצעת חבר הכנסת מ’ שמיר)
